אידה: צניעות

(שם הסרט במקור: Ida)

באופן פרדוקסלי, אני גם מאוכזב מהסרט הזה, אבל גם מעריך אותו מאוד, ואפילו די אוהב אותו.

במשך יותר משנה אני שומע רק תשבוחות על הסרט הזה. ו"אידה" הפך בחודשים האחרונים למועמד מוביל לזכיה באוסקר לסרטים בשפה זרה. ובכל זאת, זה סרט שבורח מרגש כמו מאש. זה סרט שמדלג על נקודות קריטיות בסיפור בצורה לא הכי אלגנטית. כל מיני דברים קורים רק ברמז, או שמתרחשים מחוץ לפריים, בחדר השני, או בפנים כשאחנו נמצאים עם הגיבורה בחוץ. ובכלל, הסרט הזה רץ מהר מאוד. מהר מדי. כמות האירועים בסיפור אסטרונומית, ואורכו של הסרט הוא פחות משעה וחצי. הקצב מהיר מדי מכדי לאפשר לרגש שלי לפעול.

אבל צריך לחזור להתחלה.

לבמאי קוראים פאבל פאבליקובסקי. הוא במאי ממוצא פולני שהתפרסם בסרטים פצפונים דווקא באנגליה. "מוצא אחרון" היה סרט עוצמתי אבל עצמאי ומעוט תקציב על מהגרים באנגליה. "קיץ של אהבה" היה סרט קטן גם הוא על אהבת נשים (הסרט שגילה לעולם את אמילי בלאנט). והיה גם את "האישה ברובע החמישי", סרט קצת יותר אמביציוזי. אז חשבתי שלאור הביקורות המתלהבות, "אידה" יהיה היצירה הגדולה של פאבליקובסקי. מסתבר שהבמאי הזה חזר לכור מחצבתו. לדבר שהוא הכי חזק בו. סרטים קטנים. צנועים. כמעט פרטיים. והאמת היא שהפעם התרשמתי יותר מזה מאשר מהסיפור עצמו, כי, כמו שהזכרתי כבר, מבחינה דרמטית הסרט הזה פגום, מרפרף מדי על נקודות בתסריט, וזז מהר מדי. אבל עם קצת סבלנות, "אידה" מתגלה כסרט אינטלגנטי למדי.

ida2

במרכז הסרט שתי נשים: אידה, נזירה נוצרית ב להמשיך לקרוא