היפוכונדר מבריק: מצחיק, אבל

(שם הסרט במקור: Supercondriaque)

איזה בלגן הסרט הזה.

דני בון הוא אולי הקומיקאי הכי גדול בצרפת. הוא גם במאי מצליח, ולפני "מחוברים לחיים" הוא החזיק בשיא המכירות של איזשהו סרט צרפתי בהיסטוריה ("ברוכים הבאים לצפון", סרט שהוא ביים וכיכב בו). לדני בון יש דיוק קומי פנטסטי, תזמון נפלא, והוא פשוט יודע את העבודה. מקצוען אמיתי.

קאד מראד הוא שחקן צרפתי שאני אוהב. הכרתי אותו כשראיתי אותו בסרט מרגש שנקרא "אל תדאגו, הכל בסדר". הוא שיחק שם את אביה של גיבורת הסרט (מלאני לורן). הוא אפילו זכה בפרס הסזאר של האקדמיה הצרפתית על גילום התפקיד הדרמטי הזה. כמה שנים לאחר מכן ראיתי אותו ב"ברוכים הבאים לצפון", שהזכרתי כאן למעלה, וגם שם הוא היה מצוין לטעמי, ומצחיק מאוד. באותו הזמן הכרתי מישהי צרפתיה. שאלתי אותה איך זה קורה ששחקן דרמטי משובח לוהק לקומדיה פשוטה אך מצחיקה, ואיך הוא כל כך טוב בה. "זה הפוך", היא אמרה לי. הוא קומיקאי ידוע בצרפת, שלוהק במפתיע לתפקיד דרמטי (ב"אל תדאגו, אני בסדר"), והצליח בו.

Supercondriaque

אז הנה שני האסים האלו חוזרים יחד לקומדיה נוספת. וכן, שניהם עושים עבודה מצוינת. וכן, זה סרט מצחיק. אבל זה גם סרט מאכזב.

באופן משונה, זה כאילו דני בון הבמאי לא סומך על דני בון השחקן. הבימוי של "היפוכונדר מבריק" הוא סופר-אובר מוגזם. המוסיקה דופקת בראש. המצלמה עולה ויורדת ממנופים, זזה באנרגטיות, כאילו כדי להוסיף לגגים משהו שחסר להם. ולא חסר להם. מראד ובון (השחקן) עושים את מה שהם יודעים, והם עושים את זה טוב. הכימיה ביניהם מצוינת, והתגובות שלהם מדויקות. אבל הבימוי לוחץ חזק מדי.

אבל זאת הבעיה הקטנה של הסרט. מה שבאמת הפריע לי הוא חוסר המיקוד שלו. אני מניח שהרעיון המקורי של דני בון (שגם כתב את התסריט) הוא סיפור החלפת הזהויות (או הטעות בזיהוי). אז למה זה מגיע רק אחרי חצי סרט? בהתחלה, זה סיפורו של היפוכונדר, וההצקות שלו לרופא הקבוע שלו. או.קיי. מצחיק. ואז זה הסיפור של גברים, אחד מהם מחשיב את השני חבר, אבל השני רק מנסה להיפטר ממנו בכל דרך (ולא מצליח). או.קיי. גם מצחיק. ורק אח"כ יש את הסיפור של הטעות בזיהוי. גם זה מצחיק. ובסוף זה גם הופך לסוג של פרודיה על סרטי אקשן אמריקאים.

הכל לא רע בפני עצמו. אבל הכל ביחד בלגן גדול. זה כאילו שבון לא מספיק לסחוט את המיץ הקומי מהסיטואציות, והוא כבר עובר הלאה. אני, למשל, הרגשתי שכל פעם שבון הרגיש שהוא נתקע, הוא פתאום נזכר שהדמות שלו היפוכונדרית, ואז הוא שלף משם עוד בדיחה, למרות שהוא כבר מזמן עבר למשהו אחר. הרבה מאוד כשרון הושקע כאן, וכן, זה סרט מצחיק. אבל זה היה יכול להיות ה-ר-ב-ה יותר מצחיק. כמו שהוא, הוא אולי בידור סביר ליומיות, אבל דווקא בגלל שאני מאוד מעריך את דני בון, בעיניי "היפוכונדר מבריק" הוא בעיקר החמצה מצערת.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s