רק האוהבים שורדים: אמנות גבוהה

(שם הסרט במקור: Only Lovers Left Alive)

רק שלשום כללתי את הסרט הזה ברשימות סיכום השנה. הוא היה בין עשרת הגדולים שלי לשנת 2014 מבין אלו שלא הופצו מסחרית. והנה מגיע סוף השבוע הראשון של 2015, והנה "רק האוהבים שורדים" מופץ. בערך. תצטרכו לחפש בפינצטה מאוד דקיקה את ההקרנות של הסרט הזה של ג'ים ג'רמוש. למעשה, הוא מוקרן בהקרנות חצות בלבד. אם אתם בסביבה, ויותר חשוב, אם אתם במצב הרוח הנכון, מאוד מומלץ לנסות את הסרט המיוחד והיפה הזה. אבל רק אם אתם במצב הרוח הנכון. כי זה סרט מיוחד ומכשף. לא לכל אחד.

—————————————–

באחת הסצינות בסרט צופה אדם, הערפד הגברי, בהופעה של זמרת לבנונית. היא שרה שיר יפהפה, מלא דמיון ורעננות אמנותית. בת זוגו הערפדית, איב (חוה), מצטרפת אליו ומקשיבה גם היא. בתום השיר הוא אומר: "יפה". "יפה מאוד", אומרת איב, ומוסיפה: "היא עוד תהיה מפורסמת". "הו, לא", מגיב מיד אדם, "אני מאוד מקווה שלא".

only lovers left aliveג'ים ג'רמוש הוא נסיך האינדי האמריקאי. כבר כ-30 שנה הוא עושה סרטים בעבודת יד. סרטים שמקדשים את האחר. את הזרוקים בצד הדרך, בסוף אמריקה, בסוף העולם. נרדפי החוק, המגיעים לביצות של לואיזיאנה; או הרוצח השכיר המתבודד ב"גוסט דוג"; אפילו הדון ז'ואן, האיש שהכי במרכז העניינים, עוזב את דרכיו ומתחיל לחפש את הבן שהוא לא ידע שיש לו ב"פרחים שבורים" (והסוף של הסרט ההוא משאיר את הדמות הראשית בסוג של לימבו, לא לפה ולא לשם – לא להתיישב באף צד של הגדר; להישאר האחר). הסרט הכי ביזארי של ג'רמוש (לפחות מאלו שראיתי) היה "גבולות השליטה", סרטו הלפני האחרון, מלפני 6 שנים. הוא היה סתום מדי לטעמי, מתענג מדי על המוזרויות שלו. אבל הנה מגיע סרטו האחרון, ומסביר את מה שלא הבנתי בסרט ההוא: שאמנות אמיתית, אמנות בעלת ערך, אמנות גבוהה, אמנות שכזו צריכה, חייבת, להיות סנובית שכזו. אמנות אמיתית אסור שתרד אל העם. להיפך. היא צריכה למשוך את האנשים אליה למעלה. לסקרן אותם, לגרום להם להתעניין בעולם, לגרום להם לחשוב. וכך, כמו שג'רמוש לא התפתה ביותר מ-30 שנות קריירה לשחק את המשחק ההוליוודי (ואני בטוח שהיו לו הצעות), כך גם הזמרת הלבנונית הזו צריכה להמשיך וליצור בספירות גבוהות, לגרום לשומעים אותה להתעלות, ולא לרדת אל העם ולעשות פופ מסחרי ונחות.

אמנות ששווה משהו, לפי ג'רמוש, מתבססת על כשרון וגם על ידע. כך, למשל, הערפד שלנו, גיבור הסיפור, הוא מוסיקאי עם ידע עצום בסוגי גיטרות. הוא (ובת זוגו, איב) מכירים לפרטי פרטים את סוגי העץ מהם חורטים כלי נגינה (כמו גם קליעים לאקדחים). והם ערפדים. האחרים בחברה. האלו שניזונים מדם וחיים רק בלילה. הם יוצרים אמנות מתוך שילוב של ביטוי עמוק של משהו אמורפי בנשמה, ושל שליטה עצמית טוטאלית. הם לא נותנים לעצמם ליפול לתשוקות רגעיות (זה החלק של אחותה של איב, שמגיע איפשהו באמצע הסרט). הם יודעים לפסל את היצרים שלהם לתוך תבניות אמנותיות במשמעת ברזל, ועם זאת להיות מקוריים ומרגשים.

only lovers left alive2וג'ים ג'רמוש, ביצירתו האחרונה והמרתקת, מקפיד לא ללכת בתלם. זה לא סרט סיפורי. זה סרט אוירה. יש ב"רק האוהבים שורדים" קו עלילה שמספיק לכעשרים דקות. אבל הוא נמשך שעתיים. בשאר הזמן יש אוירה, קסם, צילום נהדר (מומלץ לא לאכול לפני הסרט. ההתחלה שלו תעשה לכם סחרחורת), עריכה מדודה, מוסיקה נפלאה (ג'רמוש תמיד ידע לעבוד עם מוסיקה), ושני שחקנים מהפנטים – טום הידלסטון וטילדה סווינטון. הם ערפדים, אבל הם כל כך אלגנטים. הם שותים דם, אבל הם לא הורגים בני אדם (זה סרט ערפדים, אבל זה לא סרט אימה. להיפך. זה סרט די רומנטי).

במהלך הצפיה בסרט הרגשתי שמדובר כאן אולי בסרט סנובי. יש כאן המון ניים-דרופינג (ד"ר פאוסט, ד"ר ווטסון, מארלו, שייקספיר – אלו הם רק חלק מהשמות הנזרקים כאן לאויר), כאילו הסרט מנסה מראש לדבר לגבוהי המצח, לנכר את כל השאר. אבל עם ההופעה של הזמרת הלבנונית הבנתי שזו גם כוונת המשורר – לא לרדת אל העם, אלא להביא את העם אליו. אל יצירת האמנות הנשגבת. אז לא צריך להגזים, "רק האוהבים שורדים" הוא לא סרט מושלם עד כדי כך, אבל הוא יפהפה, עם הומור דק כמיטב המסורת הג'רמושית, והוא חכם. יש בו משהו גם שימת אמנות הגבוהה על פדיסטל, במקום שאליו יש לשאוף, גם קינה על מות האמנות הגבוהה והשתלטות ההמוניות הפופולרית, ועם זאת יש לסרט הזה סוף הנוטע תקווה בכל זאת להמשכיות והתחדשות של היצירה. סרט מקסים ומומלץ, "רק האוהבים שורדים", אבל כדאי לבוא מוכנים לסרט אוירה, סרט ששם את הסיפור בצד ומתמכר לאמנות היפה, האיכותית, משכרת החושים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “רק האוהבים שורדים: אמנות גבוהה

  1. נראה לי שאני ואתה בין הבודדים שבכלל טרחו לכתוב ביקורת על הסרט שמופץ כמעט בהחבא…וחבל כי אכן יש בו אסתטיקה ופיוטיות .הוא ממש לא לכל אחד ואחת …

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s