צ'רלי מרדכי: בואו ננסה ליהנות. ממש ממש ננסה

(שם הסרט במקור: Mortdecai)

הלכתי לסרט הזה כי מבחינתי זו היתה ההזדמנות האחרונה. הצ'אנס האחרון של ג'וני דפ להחזיר לעצמו את הכבוד האבוד שלו. וזה לא שציפיתי לאיזושהי יצירת מופת (כי, אם לומר את האמת, לא ראיתי הרבה סרטים בכיכובו של האדון דפ), אבל גם אני פעם הערכתי אותו כשחקן מעניין. וחשבתי שנסיון מעין זה, שאמור להיות סוג של ג'יימס בונד (כלומר: סרט אקשן אלגנטי ומשעשע) יכול להיות מקום טבעי לדפ להשיג את הגרוב שלו בחזרה.

mortdecaiאז אחרי הצפיה, אני חושב ש:

1. ג'וני דפ אכן משיג לעצמו קצת מהכבוד האבוד חזרה

אבל גם ש

2. "צ'רלי מרדכי" הוא סרט אקשן חביב, אבל זניח. אני בספק אם מישהו יעשה לזה סרט המשך אי פעם.

אז צריך לומר שבסך הכל מדובר בסרט משעשע למדי. אבל זה גם סרט שסובל ממאמץ עילאי להצחיק. הוא כל כך מתאמץ כל הזמן עד שזה עובד כנגדו. הצורך להשמיע מוסיקה קלילה ברקע כל הזמן, למשל. או תנועות המצלמה משולבות האנימציה בכל פעם שהסרט נע על מרחבי הגלובוס (וזה הזכיר לי סרט אקשן הומוריסטי אחר שעשה דבר דומה בהצלחה הרבה יותר גדולה. קראו לו RED. הראשון, לא השני).

אין טעם באמת להיכנס אל כל פיתולי העלילה. הם אכן מופרכים כנדרש, והטיפול בהם מקצועי, כנדרש, עם כמה קטעי מכות לא רעים, ועם כמה מרדפי מכוניות נחמדים. יש בסרט הרבה עושר נוצץ, כנדרש מסרט שמנסה להיות אלגנטי, וכמה הופעות אורח מלבבות (במיוחד תפס את עיני אולריך תומסן, השחקן הדני הרציני, שכאן נהנה מאוד לשחק רוסי רע ומאיים. תומסן משחק, בין היתר, גם בסרט קצר שמועמד עכשיו לאוסקר. קוראים לסרט "איה").

אבל מה שהכי הפריע לי (וזו לא אשמת ג'וני דפ, אלא אשמת התסריט, או שמא אומר, החומר המקורי עליו הסרט מבוסס) היא העובדה שהגיבור הראשי של הסרט אינו אדם שמשתמש באגרופיו באופן מפתיע. גם לא מדובר בדמות צ'פלינית שהדברים פשוט מסתדרים סביבה באופן פלאי דרך מעשים  הנעשים בתום לב. למעשה מדובר בדמות ילדותית להחריד המבקשת עזרה שוב ושוב מעוזרו הנאמן (פול בטאני, בהופעה מדויקת). צ'רלי מרדכי הוא חדל אישים מושלם, אדם פחדן שאלהים יודע מדוע העוזר האישי שלו נשאר איתו ומגן עליו כל כך. קשה מאוד ליצר סימפטיה לדמות ראשית שכתובה כך. למזלו של הסרט, ג'וני דפ מצליח ברגעים לא מעטים בסרט להיות אנושי, להיות גם דמות אלגנטית ומשעשעת, וגם דמות שמורידה את המסיכות מדי פעם, ומדברת את האמת האישית שלה (כאשר היא אומרת אותה באמת. הוויס-אובר שנכתב לה מיותר ומעצבן).

ויש לג'וני דפ צוות לא קטן של שחקני משנה שתומכים בו היטב מאחור, כולם נהנים מאוד מהשעשוע הלא מחייב הזה. גם יואן מקרגור וגם גווינת' פאלטרו מקסימים ונחמדים, ואם הבימוי לא היה לוחץ כל כך, ואם הכתיבה של הסרט היתה מביאה למסך דמות קצת פחות אינפנטילית, אולי הייתי נהנה יותר. כמו שהוא, הסרט הזה על "צ'רלי מרדכי" הוא שעשוע נחמד, אבל לא מחייב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s