צלף אמריקאי: פוליטיקה של כוח

(שם הסרט במקור: American Sniper)

אז מי הוא באמת קלינט איסטווד? איש אלים, שמקדש את הכוח, או איש של שלום, שרואה דרך כוונות הרובה את הסיכוי להתפייסות, שרואה את האלימות בעולם, אבל מחפש את האנושיות? הוא עשה סרטים כאלו וגם כאלו. ו"צלף אמריקאי" שייך לחשיבה הכוחנית.

ראשית, אני חייב להתפלמס עם יאיר רוה. בביקורתו כתב רוה: "…הסיפור של כריס קייל באמת מדהים… בעיקר בגלל הכותרת שאיתה מסתיים הסרט, שמעדכנת מה קרה לגיבור אחרי שהסיפור הרשמי שלו לכאורה נגמר…שהיא-היא הסיפור האמיתי של הסרט…זו הסיבה שאיסטווד עשה את הסרט…"

ובכן, מה שיש לי לומר על זה הוא: אם זוהי הסיבה לעשיית הסרט מלכתחילה, אם זהו הסיפור האמיתי באמת של הסרט, אז למה רק כותרת מסכנה? הרי אם זהו הסיפור האמיתי של הסרט הוא היה צריך לתפוס נפח של לפחות רבע שעה-עשרים דקות. מערכה שלישית שלמה. אולי סרט שלם כמעט, ורק אקספוזיציה של ענייני המלחמה. אם זהו הסיפור האמיתי של הסרט, למה הוא לא נמצא בעצם בסרט? כי מיד אחרי הכותרת עובר איסטווד, במעין אפילוג, להראות צילומים של אמריקה מרכינה ראש בפני אותו מייצג של כוחניות, של צדק הירואי, של עשייה בעזרת הריגה. של ידיעה בדיוק מי צודק ומי טועה. יש רק שחור ולבן ב"צלף אמריקאי". אין צבעי ביניים. הסרט הזה הוא סרט שטחי להחריד מבחינה זו. הפוליטיקה של הכוח עוברת מאב לבן. יורים ולא בוכים. יורים וגאים בכך.

american sniperאבל אני מסכים עם יאיר רוה שהסרט הזה הוא לא מהטובים בקריירה של איסטווד. אני חושב שבראדלי קופר עושה עבודה טובה בתפקיד הראשי, אבל התסריט כאן חלש ורפטיטיבי. יש כאן 4 סיבובי לחימה, וכל אחד דומה לשני. אין ממש אסקלציה ביניהם. או שיש, אבל אין באמת הרגשה של להמשיך לקרוא