צלף אמריקאי: פוליטיקה של כוח

(שם הסרט במקור: American Sniper)

אז מי הוא באמת קלינט איסטווד? איש אלים, שמקדש את הכוח, או איש של שלום, שרואה דרך כוונות הרובה את הסיכוי להתפייסות, שרואה את האלימות בעולם, אבל מחפש את האנושיות? הוא עשה סרטים כאלו וגם כאלו. ו"צלף אמריקאי" שייך לחשיבה הכוחנית.

ראשית, אני חייב להתפלמס עם יאיר רוה. בביקורתו כתב רוה: "…הסיפור של כריס קייל באמת מדהים… בעיקר בגלל הכותרת שאיתה מסתיים הסרט, שמעדכנת מה קרה לגיבור אחרי שהסיפור הרשמי שלו לכאורה נגמר…שהיא-היא הסיפור האמיתי של הסרט…זו הסיבה שאיסטווד עשה את הסרט…"

ובכן, מה שיש לי לומר על זה הוא: אם זוהי הסיבה לעשיית הסרט מלכתחילה, אם זהו הסיפור האמיתי באמת של הסרט, אז למה רק כותרת מסכנה? הרי אם זהו הסיפור האמיתי של הסרט הוא היה צריך לתפוס נפח של לפחות רבע שעה-עשרים דקות. מערכה שלישית שלמה. אולי סרט שלם כמעט, ורק אקספוזיציה של ענייני המלחמה. אם זהו הסיפור האמיתי של הסרט, למה הוא לא נמצא בעצם בסרט? כי מיד אחרי הכותרת עובר איסטווד, במעין אפילוג, להראות צילומים של אמריקה מרכינה ראש בפני אותו מייצג של כוחניות, של צדק הירואי, של עשייה בעזרת הריגה. של ידיעה בדיוק מי צודק ומי טועה. יש רק שחור ולבן ב"צלף אמריקאי". אין צבעי ביניים. הסרט הזה הוא סרט שטחי להחריד מבחינה זו. הפוליטיקה של הכוח עוברת מאב לבן. יורים ולא בוכים. יורים וגאים בכך.

american sniperאבל אני מסכים עם יאיר רוה שהסרט הזה הוא לא מהטובים בקריירה של איסטווד. אני חושב שבראדלי קופר עושה עבודה טובה בתפקיד הראשי, אבל התסריט כאן חלש ורפטיטיבי. יש כאן 4 סיבובי לחימה, וכל אחד דומה לשני. אין ממש אסקלציה ביניהם. או שיש, אבל אין באמת הרגשה של יאוש שעוברת עם כל כשלון לתפוס את אותו צורר, הזה שנקרא 'הקצב'. קת'רין ביגלו, ב"כוננות עם שחר", עשתה את זה יותר טוב. "צלף אמריקאי" הופך מהר מאוד להיות מרדף אחד ארוך אחרי נמסיס חסר רחמים, ממש כמו שג'סיקה צ'סטיין רודפת אחרי בין לאדן ב"כוננות עם שחר". אבל ביגלו יודעת להעלות מתח, לתאר סיפור עם קצב נכון, לערוך את הסיפור כך שאני ארגיש התקדמות עם כל דקה שעוברת. את איסטווד בן ה-84 אף אחד כבר לא ילמד לביים. אבל אני חושב שלפחות במקרה הזה, קת'רין ביגלו עושה עבודה טובה יותר מהמאסטר המקשיש.

כי למרות שלהבנתי שניהם מגיעים מאותה זוית פוליטית, בשני סרטיה האחרונים ידעה ביגלו לשקף אמביווולנטיות ביחסה למלחמה. "מטען הכאב" זוכה האוסקר המצוין שלה, מתחיל עם כותרת: "מלחמה היא סם". ואכן, הסרט ההוא מיטיב לתאר את ההיקסמות מהכוח, רק כדי להראות את המבוכה של החוזר הביתה. ב"כוננות עם שחר" תפסו את הרע. ואח"כ, מה?. הסצינות האלו נראות גם ב"צלף אמריקאי" לקראת סופו, אבל הן לא מצטברות לכדי משהו משמעותי. יש את הסצינה עם הכלב, שאנחנו לא נשארים לראות מה קרה עם זה, ויש את הסצינה עם רעשי הקרב שבאים מטלויזיה כבויה. וזהו. אין באמת נסיון להבין איך אותו כריס קייל מתגבר על הלם הקרב הזה. הלמצ'יק קטן. לא משהו שגבר אמיתי לא יכול לעמוד בו, לפי איסטווד.

ולכן מתרכז איסטווד ב"צלף אמריקאי" בתיאור של קרבות, שוב ושוב ושוב, שהם אולי מבוימים בקצב טוב, ומשוחקים טוב, ובעיקר מצולמים נהדר (בעיקר סופת החול), אבל בסופו של דבר, "צלף אמריקאי" הוא ברובו אותה סצינה החוזרת שוב. ושוב. ושוב. וכשרואה איסטווד צורך ליצור את אותה סצינת שיא דרמטית במלחמה, הוא חוזר אל הטריק האנכרוניסטי של קליע רובה בסלואו-מושן. את זה עשו כבר ב"מטריקס". זה היה לפני 15 שנה. התקדמנו מאז. זה לא עובד כי זה לא היה שם מלכתחילה. לא בתסריט, השטחי להחריד (הבסיס של הדקות הראשונות לא באמת מסביר את הצורך של כריס קייל להתגייס. אז התאומים נפלו. למה באמת זה נגע בו כל כך עמוק?); ולא בתיאור המלחמה עם האויב האכזר (שאגב, לא באמת הבנתי למה אנחנו רואים את אותו אויב לפעמים. להבנתי, אנחנו צריכים להישאר כל הזמן בתודעת הגיבור. נשגב מבינתי למה החליט איסטווד לעבור מדי פעם לפאזת המספר הכל יודע). ובעיקר איסטווד לא מצליח לגרום לי להבין שמלחמה היא אולי סם ממכר, אבל יש סכנות בצידה. החלק הזה של הסרט קטן, מסכן, וכמעט לא קיים. קת'רין ביגלו היתה מביימת את זה יותר טוב.

אז לא, זה סרט כזה רע. בכל זאת, זה קלינט איסטווד. אבל זה היה יכול להיות הרבה יותר טוב. הרבה יותר מורכב. הרבה יותר מעניין. הרבה יותר מותח. הרבה יותר. במקום זה, זה סרט מלחמה ארוך מדי, חוזר על עצמו, וגם לא כל כך מעניין. מקלינט איסטווד ציפיתי ליותר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s