חיפושית הזהב 2015: תיירים, כח עליון, וטרנסג'נדרים

באיחור של יום אחד צפיתי בגרסה ערוכה של טקס פרסי האקדמיה השוודית לקולנוע שהתקיים אתמול. מפה, מישראל, זה הגיע בדיוק בזמן. שני המועמדים העיקריים, כפי שסקרתי כאן בבלוג עם פרסום המועמדויות, היו "יונה יושבת על ענף ומהרהרת על הקיום", החדש והמסקרן (וזוכה אריה הזהב מפסטיבל ונציה 2014) של רוי אנדרסון, ו"תיירים"/ "כח עליון" של רובן אוסטלונד, שהיה נציג שוודיה לאוסקר, והגיע לתשיעייה, לפני שנופה מהחמישיה הסופית במפתיע.

והזוכה הגדול של האקדמיה השוודית לקולנוע הוא

"כח עליון"

ומהצד הישראלי זה מגיע בדיוק בזמן, כי הסרט הזה עולה על המסכים אצלנו מחר. הביקורת שלי תעלה כאן בסוף השבוע. אתם כבר יכולים לקרוא ביקורות משתפכות באתרים האחרים, אבל אני יצאתי מסויג יותר (אם כי לא בלתי מסופק לגמרי. יש בסרט הזה בכל זאת משהו). "כח עליון" זכה ב-6 פרסי "חיפושית הזהב" של האקדמיה השוודית: פרס הסרט הטוב ביותר, הבימוי, שחקן המשנה, תסריט, צילום, ועריכה.

הטקס היה קצבי ומעניין, והיו בו כמה רגעים יפים, גם למי שלא מבין שוודית, כמוני. כשהגיע הרגע להעניק את פרס שחקן המשנה, למשל, עמדו על הבמה חמש ילדות קטנות. הן היו הבנות של שלושת המועמדים. כשהן הכריזו על הזוכה, הבנות של אלו שלא זכו ירדו מהבמה, והבנות של זה שניצח שמחו מאוד, כדרכן של ילדות. גימיק נחמד.

אבל הרגע המרגש ואפילו החשוב של הערב היה הרגע הזה

saga becker guldbaggeשני גברים נפגשים. הופכים לחברים. אפילו מתאהבים, למרות שאחד מהם מתעקש שהוא לא הומוסקסואל. השני הוא אשה הכלואה בגוף של גבר. טרנסקסואל. והחברה מסביב – לא באמת סובלנית לאנשים האלו. לטרנסים. זה הזוג האוהב כנגד כל העולם. וזה הסיפור של הסרט ""משהו חייב להישבר" (לינק לטריילר). לתפקיד הטרנסקסואלית הביאו שחקנית טרנסקסואלית. קוראים לה סאגה בקר. והיא זו שזכתה אתמול בפרס השחקנית. הפעם הראשונה בהיסטוריה שאני מכיר ששחקנית טרנסקסואלית זוכה בפרס השחקנית הראשית בטקס מרכזי של האקדמיה לקולנוע באיזשהו מקום על הגלובוס.

בעודי צופה בטקס, למרות שאני לא מבין שוודית, ניתן היה להבין שמשהו באוויר השתנה באותו רגע של זכיה. לא מצאתי וידאו של הנאום עצמו (יש את הוידאו של הטקס. אני לא אאמבד לפה וידאו של שעתיים. בשוודית), אבל מצאתי ברשת תרגום של הנאום המרגש של סאגה בקר, וזה הולך בערך ככה: "להרבה אנשים, הערב הזה הוא ערב של קולנוע. לי אישית, ולעוד הרבה אנשים אחרים, מדובר במשהו הרבה יותר גדול. מה שהשגנו השנה עם הסרט הזה הוא דבר כל כך גדול. הוא נגע בחייהם של כל כך הרבה. שינה את חייהם של כל כך הרבה. וזה גדול יותר מכל פרס. לי ולחברים שלי יש נסיון ארוך ומר של הרגשה כאילו שאנחנו לא אמיתיים. זה נגמר כאן ועכשיו. אני רוצה להודות לאמא שלי, לחברים שלי, ולמשפחה שלי. קשה לתפוס את המשמעות של הזכיה שלי היום. עשינו הערב היסטוריה. תודה".

אז אחרי רגע שכזה, למי אכפת מ"כח עליון". רפרפתי קצת על ביקורות על "משהו חייב להישבר" והבנתי שהוא סרט קצת מסורבל, ולא הכל עובד שם, אבל מהטריילר, ומצפייה ברגעים המרגשים שבטקס יש לי הרגשה שמדובר במשהו מאוד אוטנתי, שבא מהלב. סיפור אהבה קורע לב שנתקל באינספור מכשולים, גם אם האהבה הזו לא מגיעה מהמיין סטרים. הנה סרט שאני רוצה לראות (טוב, את "כח עליון" כבר ראיתי…).

בסקירת המועמדים הזכרתי גם סרט שנקרא "ג'נטלמנים". בתגובות סיפרו לי שמדובר בעיבוד לספר, וכנראה ספר טוב. והטריילר נראה קלאסי ומעניין. "ג'נטלמנים" זכה בשלושה פרסי "חיפושית הזהב", על תלבושות, איפור, ומוסיקה. ו"יונה ישבה על ענף, והרהרה על הקיום" הסתפק בפרס אחד – פרס העיצוב האמנותי. בפרס הסרט הזר היתה הפתעה, כש"התבגרות" הנפלא (שעוד יכול לזכות באוסקר), ו"אידה" הפולני (שגם הוא עוד יכול לזכות באוסקר) הפסידו את הפרס ל"יומיים ולילה" הבלגי (שמריון קוטיאר, השחקנית הראשית בו, מועמדת לאוסקר).

וזהו. זה היה הטקס השוודי לשנת 2015. מעניין ומרגש.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “חיפושית הזהב 2015: תיירים, כח עליון, וטרנסג'נדרים

  1. Pigeon Sat on a Branch Reflecting on Existence is also showing at the International Film Festival in Rotterdam, and to be honest it is quite a weird film. It's a collection of sketches, some of them are funnier than others, and some of them are just weird. The film is shot in the same style, and there is a lot happening in the back ground, so you need to pay attention to everything. It's not a film for everyone, and the chances are that critics will love the film and the audience will say WTF
    —————————
    איתן לשי: …מה שאומר שאתה כנראה לא ראית את שני סרטיו הקודמים של אנדרסון. עכשיו תיקח לך קצת זמן, ותראה ב-DVD את "שירים מהקומה השניה" (Songs from the second floor) ואת "אתם, החיים" (You, The Living). מה שאתה מתאר זה בדיוק מה שיש בשני הסרטים הקודמים שלו: אוסף של מערכונים מבריקים ברובם, מצחיקים ברובם, עם דברים מפתיעים שקורים כל הזמן ברקע. אהבתי את שני סרטיו הקודמים. עכשיו אני ממש מסוקרן מהסרט הזה.

  2. First, thank you for editing my previous comment. It is much appreciated

    I'll be the first to admit that I have never seen any of Anderson's previous films, but if this is the style he always has, I'm not sure I'm intrigued enough to watch them. It was less funny and more, much more, weird. There are scenes that simply leaves a lot of question marks to what he meant to say. And mostly it was a very exhausting experience

    Speaking of the Film Festival of Rotterdam: The Farewell Party(the English title of Mita Tova)is currently second in the public award competitions. The first 3 will be in general release in The Netherlands. This is part of their reward. All frist3 in the public competition, are guaranteed general release

    And one last thing: I think you should give the Rotterdam festival a chance. From what I read on your blog, you will feel at home with films they are showing during the festival. It is more experimental / art house films than Hollywood blockbusters

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s