לוויתן: האלימות של אלהים

(שם הסרט במקור: Левиафан)

יש לאנדריי צוויגניאצב עניין עם אלהים. כל הסרטים שהוא עשה בעבר הם סוג של גרסה מודרנית לסיפורי התנ"ך. יש להם אופי אפי, תנכ"י. והם דיון רציני במקומה של הדת בעולם היום. והנה מגיע "לוויתן". והוא סוג של סיכום או הרחבה של יצירתו של צוויגניאצב עד כה.

הסצינה האחרונה בסרט היא סצינה של דרשה. כומר עומד בכנסיה ונואם דרשה סטנדרטית של יום ראשון. זוהי סצינה אירונית ומלגלגת מאין כמותה. לאור כל מה שהתרחש בסרט עד לנקודת הסיום שלו, ולאור העובדה שאותו כומר נצפה בסצינות קודמות בסרט כמצדד באופן חד משמעי בכוח השלטוני החומס ועושק את האדם העני, כל המילים היפות הנאמרות בשמו של אלהים בסצינה הזו הופכות למגוחכות. כמו כן, אם משווים את הסצינה הזו לסצינה אחרת בחלק הראשון של הסרט, יש משהו דומה בדרך שבה הכומר אומר את המילים חסרות התוכן והמשמעות האלו כסדרה של משפטים כמעט ללא אוויר ביניהם לאותו סגנון בו משתמשת השופטת במשפט של גיבור הסרט. קריאה מן הכתב של פסק דין. נאום ארוך וקקופוני שנאמר ללא נשימה כמעט, רצף של מילים שקשה לחבר אותו למשמעות קוהרנטית כי הן נזרקות לאוויר ללא שהות, ללא רחמים, ללא אפשרות לקלוט בכלל את הנאמר. ככה המשפט פועל ברוסיה. ככה אלהים פועל. ככה הם החיים ברוסיה (ואולי בעולם). אנשים בעלי שררה משתמשים באלהים כתירוץ, ומשתמשים באלימות (פיסית ופסיכולוגית) כדי לשלוט בחלשים יותר.

leviathanאבל זה לא רק הכח הפוליטי. גם האנשים הפשוטים לא מוצגים כאן כנקיים. גם בהם יש אלימות (הגיבור הנחמס מוצג כאן בעיקר כחמום מוח עם פיוז קצר), גם להם יש תשוקות (יש כאן גם סיפור משנה של בגידה), וגם הם מעבירים לילדיהם את המורשת הזו. מורשת שבה נשים נמצאות תחת שלטון גברי. מורשת שבה לחלש יש רק את הזכות להוריד את ראשו בפני החזק, לקבל את מרותו. וכמה שלא יילחם, לא ייצלח.

"לוויתן" הוא סדרה של מאורעות רעים ונוראים שעוברים על דמות אחת. לאורך כל הסרט הסבלני הזה הוא סופג מכה אחרי מכה אחרי מכה. גורל, או אלהים, או מקריות. תקראו לזה איך שתרצו, צוויגניאצב מציג עולם של חוסר צדק. אלהים אלים וחסר רחמים יש ברוסיה, ואולי בעולם כולו.

תפיסת העולם הקודרת הזו מגובה, כרגיל אצל צוויגניאצב, בצילום מרשים בצבעים כהים, בקצב סבלני ומדוד, אך לא איטי מדי (מסתבר שהסיפור מתחיל כשהמשפט כבר בעיצומו), ובהצגות משחק מעולות. עם זאת צריך גם לציין שלא מעט אירועים קריטיים בסיפור נעדרים מהסרט עצמו. זו אולי בחירה אינטלגנטית של הבמאי (לתת לקהל להשלים פערים לבד), אבל באותה נשימה צוויגניאצב מונע ממני להשתתף רגשית בגורלם של האנשים. הבגידה לא נראית. תוצאתה ההרסנית של הבגידה לא נראית. הדמות של עורך הדין נעלמת בשלב מסוים מהסרט. כל מיני דברים שקורים בסרט חסרים לי כדי שאוכל באמת ללכת איתו ולחוות גם אני, על בשרי, את חוסר הצדק האלוהי הזה.

וכך יוצא שאני צופה בסרט מרשים מאוד, מעניין מאוד, אבל נשאר מרוחק.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “לוויתן: האלימות של אלהים

  1. איתן, זו כניסת בכורה שלי לאתר שלך. כתוב יפה ומעניין! ברכות להתקבלותך לאיגוד המבקרים.
    לדעתי יש חולשה מסויימת ב"לווייתן" בתסריט קצת תפור מדי. אבל הסרט בכל זאת מצויין, אני לא הייתי מרוחק. ויש בסרט אזהרה על מה שקורה ברוסיה ובכל מדינה שהשחיתות פושה בה.

    ברגשי הערכה,

    חיים צינמן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s