קינגסמן: השירות החשאי: הביקורת

(שם הסרט במקור:  Kingsman: The Secret Service)

זה היה ניסוי בשבילי. ניסוי שנכשל.

אז לפני כמה חודשים שמעתי על הסרט הזה שעומד להגיע, "קינגסמן". ניערתי אותו מעלי כמו שאני מנער מעלי את רוב סרטי הפעולה שמגיעים לארץ. עוד סרט אקשן לא מעניין, חשבתי. אפילו קיבלתי הזמנה להקרנת עיתונאים, ודילגתי עליה. מה כבר יכול להיות מעניין בשבילי בסרט אקשן זניח?

ואז התחילו להגיע הביקורות של אלו שכן הלכו להקרנת העיתונאים. מכל מה שקראתי הבנתי שמדובר בסרט מאוד אלים. שיש בסרט דרכים מקוריות ומאוד לא שגרתיות (במיוחד לסרט הוליוודי) להציג אלימות. פתאום התחלתי לחשוב: הרי אני כל הזמן אומר שאם כבר לראות סרט אקשן, אז כזה שמגיע מקוריאה. כזה שלא פוחד מלהראות אברים חתוכים, כזה שלא מפחד להיות נועז ומטורף. והרי אהבתי גם את "דרייב" של ניקולס וינדינג רפן, עוד אחד שיש לו כבר מוניטין כאדם מאוד יצירתי בנוגע לאלימות בסרטיו. אז חשבתי: אם זה המצב גם בסרט הזה, ב"קינגסמן" הזה, אולי בכל זאת יש בו משהו. אולי בכל זאת שווה לראות את הסרט הזה. אז בערב רטוב וקר למדי סרתי לקולנוע הקרוב כדי לצפות ב"קינגסמן" הזה. והתוצאה: אכן מדובר בסרט מאוד אלים. אבל בעצם, לא מדובר בסרט. מדובר במשחק וידאו.

Kingsmanכי כבר מהתחלת הסרט, עוד כשאנחנו מתקרבים עם מטוס אל תוך מבצר כלשהו, כבר אז הפיצוצים מפרקים את החומה בכדי ליצור אותיות שירכיבו את כותרות הפתיחה של הסרט. משחק שכזה. האלימות בסרט היא העניין פה. אין כאן באמת בניית דמויות, או הרגשת חשש לחייה של מי מהן לכל אורך הסרט. כי הכל מצולם וערוך כמו משחק וידאו. הכל מצולם קרוב-קרוב, הרבה פעמים ממש מנקודת המבט של הגיבור, כמו במשחק וידאו ממש, שבו אנחנו מחזיקים בעצם את האקדח, מביטים ימינה ושמאלה, כשהמצלמה בעצם היא העיניים שלנו, קולטים בזוית עינינו עוד צורר הבא להזיק לנו, ומחסלים אותו. משחק שכזה. לא באמת סרט שבו הגיבור שלנו נקלע לצרה ואנחנו במתח כי אוי, מה הוא יעשה עכשיו. זה לא ככה. הכל באפקטים שלא ממש הרשימו אותי, כי זה לא נראה אמיתי ולא מאיים, מה גם שהבמאי משתמש במוסיקה מוגזמת מאוד-מאוד, כשצריך, ובעיקר כשלא צריך. כי הכל כאן משחק. אין כאן בניית דרמה ו/או מתח.

וזה די חבל, כי התסריט של הסרט דווקא לא רע בכלל. יש בו הרבה פניות וטוויסטים, חלקם לא צפויים (הי, דמות מרכזית מתה פתאום באמצע הסרט. אשכרה מתה, בלי לקום לתחייה), ויש כאן את אחד השחקנים הטובים בעולם, המלך המגמגם בכבודו ובעצמו, קולין פירת', בליהוק מפתיע למדי. פירת' מפתיע גם כאן במשחק אלגנטי למדי, המתפרע כשצריך (הסצינה בהתחלה, עם לימוד הנימוסים, הזכירה לי סצינה דומה של אדיר מילר ב"פעם הייתי" של אבי נשר, ולעומתה, הסצינה בכנסיה, ראו תמונה, כנראה דרשה מפירת' הלא צעיר מאמץ פיסי ניכר). ומצד שני, יש כאן את סמואל ל. ג'קסון, בליהוק צפוי כאיש הרע, רק שג'קסון החליט שהוא הגיע לקומדיה, ועושה חיקוי של הילד המעצבן מ"הגננת", ומדבר, משום מה, בשין שורקת (ולרגע חשבתי שהנה כבר נראה אותו מדקלם את "די לי די, סמס אלהים ממס").

אז אם אין לי דמות באמת לדאוג לשלומה, ואם הכל סופר-אובר מוגזם, ואם אין עליות וירידות דרמטיות (גם אם לצורך קומי), אז הכל מהר מאוד הופך להיות לא רציני כזה, רדוד ולא ממש מעניין. אולי זה מרשים, אבל לא אכפת לי מכלום ושום דבר שקורה על המסך. ובזאת הסתיים הניסוי שלי לגבי "קינגסמן". כנראה שבאמת צריך להיות קוריאני כדי לעשות סרט אקשן כמו שצריך.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s