מידות רעות: הביקורת

(שם הסרט במקור: Inherent Vice)

איזה בלגן הסרט הזה. ולפני הבלגן: איזו אכזבה. אבל אולי לא כל כך אכזבה.

פול תומס אנדרסון הוא מגדולי הבמאים בעולם. באמת. מסוף שנות ה-90 עד עכשיו הוא הביא סדרה של סרטים אדירים: "לילות בוגי", "מגנוליה", "זה יגמר בדם". יש בבימוי של פול תומס אנדרסון משהו אפי, גדול מהחיים. היה את זה גם ב "מוכה אהבה", רק שכל האנרגיה הזו נדחסה לתוך סרט של שעה וחצי, וההרגשה היתה של פוטנציאל עצום שרק חלק ממנו מנוצל. והיה גם את "המאסטר". סרט שקצת הלך לאיבוד בתוך עצמו, אבל בתוכו היו גם סצינות אדירות (ומי שיכול לחפש את "סידני"/ Hard Eight, הסרט שהוא עשה לפני "לילות בוגי", גם הוא סרט יפה). אז הנה מגיע סרטו החדש של הבמאי הזה. והתגובות אליו בעולם די אדישות. כך שציפיתי לסרט די בינוני, ועדיין רציתי לראות את הסרט הזה, כי בכל זאת, זה סרט של פול תומס אנדרסון.

אז קודם כל: יכול להיות שלא הייתי צריך לבוא לסרט עייף. "מידות רעות" הוא סרט כל כך עמוס בפרטים, ואם אתם לא כל כך מרוכזים, אתם תאבדו את חוט הסיפור מהר מאוד. אני איבדתי אותו אחרי רבע שעה בערך. אבל אולי לא זו הבעיה שלי עם הסרט הזה. אחרי כרבע שעה חשבתי: טוב, אולי אני לא בדיוק מבין מי כאן נגד מי, אבל אני אנסה להנות מהווייב, מהאנרגיה הכל כך מוכרת והסוחפת של פול תומס אנדרסון.

inherent viceלא.

יש משהו די פלגמטי בסרט הזה. בסרטים קודמים פול תומס אנדרסון השתולל עם המצלמה, יצר שוטים מרתקים, מהפנטים, סחף בעזרת צילום ושילוב מקורי עם מוסיקה. רוב הסצינות ב"מידות רעות" מצולמות עם מצלמה סטטית למדי. רוב דקות הסרט (המאוד ארוך: כשעתיים וחצי) מעוטרות במוסיקת כינורות די מרדימה שמגיעה מלמטה. ובלבול החושים שהסרט הזה יוצר עם ריבוי הדמויות שנכנסות ויוצאות מהסיפורים הופך את חווית הצפיה בסרט הזה למתסכלת למדי.

אבל גם זאת לא הבעיה שלי עם הסרט. נדמה לי שב"מידות רעות" ניסה פול תומס אנדרסון להגיד משהו על קולנוע. הסרט, הוא, בסופו של דבר, מעין וריאציה על סרטי הפילם נואר. מישהי מגיעה אל בלש פרטי ומטילה עליו משימה. אח"כ הוא פוגש מישהי שניה, עם משימה אחרת. ואח"כ שלישית. ועם כל ההתכוונות הראויה להערכה של חואקין פיניקס בתפקיד הראשי, אני איבדתי מהר מאוד את חוט המחשבה. וזה בסדר, כי גם ב"נץ ממלטה" לא הבנתי הכל. אבל אני גם לא הבנתי מה הבמאי רצה להגיד. מהי נקודת המבט הרפלקסיבית של פול תומס אנדרסון על ז'אנר הקולנוע הספציפי הזה? האם הוא ביקורתי כלפיו? האם מדובר בהומאז'? לרגעים, עם הטיפול המוסיקלי הקלאסי, נדמה שהוא מנסה לחקות את הסגנון הקלאסי. לרגעים, עם תוספת מוסיקה קצבית יותר, ועם השימוש הדי אינטנסיבי בסמים, נדמה שהוא מנסה לעדכן את הסגנון הזה. יש בסרט הזה כל מיני הערות על קולנוע (כמו, למשל, בלש המשטרה שמחלטר כניצב בסרטים/ סדרות טלויזיה), אבל לא הבנתי מהי נקודת המבט של פול תומס אנדרסון ב"מידות רעות", מה הוא רצה לומר בסרט הזה.

כי יש גם את הוויס אובר. החלטה משונה, במקום שהוא ידבר את הדמות הראשית, את מחשבותיה, הוא מדבר את דמות המספר הכל יודע, והטקסט בד"כ מספר לנו את מה שאנחנו יכולים להבין לבד. כלומר, מדובר בוויס אובר מכביד למדי, מציק, מיותר אפילו. הוויס אובר הפך כמעט לקלישאת חיקוי של הז'אנר הזה, וכאן הוא מנתר מתודעת הבלש אל תודעת המספרת הכל יודעת. אבל מה זה אומר לנו? מה השינוי הזה גורם?

בעיקר לכאוס בעיניי. כי גם אם דמות הבלש שבמרכז הסרט נדמה שיודעת בכל רגע בסרט האורך הזה מי נגד מי (וחואקין פיניקס, שיהיה בריא, הוא היחיד שמחזיק את הסרט הזה בחיים בשבילי), אני איבדתי את חוט המחשבה מהר מאוד. וגם אם ניסיתי לעקוב אחרי מהלכי הדמויות בעולם שאני לא ממש מבין, הבימוי שלא הבנתי את כוונותיו בלבל אותי, תסכל אותי, ולרגעים קצת הרדים אותי. אז מה שנשאר הן כמה סצינות משעשעות (מולטו פונקקו!) בודדות שמפוזרות על פני סרט די תמוה. חבל. פול תומס אנדרסון הוא במאי נהדר שקצת הולך לאיבוד במבוך של עצמו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s