עדין אליס: הביקורת

(שם הסרט במקור: Still Alice)

ים

ים זה מאגר מים גדול. ים זה גוף שמתנהג בצורה מאוד לא צפויה: לרגעים שקט ורגוע, וברגעים אחרים סוער ורועם. כשיוצאים להפלגה אף פעם לא ממש יודעים איזה ים נפגוש. הגדול והלא צפוי, ואפילו המפחיד, זה הים.

Still Aliceבגדול, "עדיין אליס" הוא סרט שמדבר על התמודדות של משפחה אחת עם גילויי הסימפטומים של אלצהיימר אצל אם המשפחה. אבל זה בגדול, ולדעתי זה לא ממש מדויק. בחוכמה רבה, יוצרי הסיפור הזה מיקמו את בית המשפחה הזו ליד הים. המים הגדולים האלו נוכחים בהרבה רגעים של הסרט, ברקע. ולהבנתי על זה הסרט: על הפחד הגדול מהלא נודע. על האימה ממה שהולך לקרות. הרגעים הכי מרגשים ואפקטיבים בסרט הם הגילויים על המחלה, ולא ההתמודדות איתה, כי הם הרגעים שמשקפים את הפחד הגדול ממה שהולך לקרות. כי אנחנו אולי אנשים מלומדים ואינטלגנטים, אבל רובנו לא ממש יודעים מה זה אומר, כשאמא חולה באלצהיימר. ומזה הפחד הגדול. ועל זה הסרט. וההבחנה הדקה הזו היא שיצרה לי חוויה לא רגילה ואף מפתיעה ומרגשת כאשר צפיתי ב"עדיין אליס".

אהבה

"אהבה" היא המילה האחרונה שנאמרת בסרט. אולי יש כאן רמז לסרט ההוא, זוכה האוסקר של מיכאל האנקה. הסרט שתיאר בסבלנות את התדרדרות מצבה של אשה אחת בעקבות שבץ מוחי, ואת הטיפול המסור של בעלה. וגם אם היו לי קצת הסתייגויות מהסרט ההוא של האנקה, עדיין צריך לומר ביושר: "עדיין אליס" הוא לא סרט של האנקה. לא קרוב אפילו. כי נכון שג'וליאן מור נפלאה, ונכון שהאוסקר שבו זכתה מוצדק לחלוטין. נכון שהיא כל כך נטורליסטית ואמינה, כל כך מרגשת בייצוג הפחד האמורפי בצורה כל כך פרטנית ומדוייקת, אבל כל מה ומי שמסביבה מקבל טיפול תסריטאי ובימויי (ומשחקי) הרבה פחות מוקפד. קריסטן סטיוארט בתפקיד ביתה הצעירה אמנם מאוד משתדלת, אבל העבודה שלה כשחקנית עם הגוף שלה לא מספקת, והיא לא הצליחה לשכנע אותי שהיא יותר מודגמנית שמנסה להיות שחקנית רצינית (ועם זאת, סצינות הויכוחים שלה עם אמא שלה מרגשות. בגלל ג'וליאן מור, ובגלל כתיבת הדיאלוגים, לא בגללה); קייט בוסוורת', בתפקיד הבת הגדולה יותר, עוברת מסך כחד מימדית, כאישה קצת רעה ומתנשאת שאפילו קצת אוהבת לחרחר ריב; ואלק בולדווין, בתפקיד הבעל, גם הוא משתדל לשחק את הבעל הדואג, אבל הוא כל הזמן בעבודה. גם כשהוא בבית, הוא כל הזמן עם לפ-טופ, דואג לקריירה.

ובכלל, נדמה ש"עדיין אליס" לא ממש מקפיד על פירוט שלבי ההתדרדרות של המחלה. יש סצינה של איבוד טלפון. מיד אחריה מגיע: זה היה לפני חודש. מעברי הזמן בסרט הזה לפעמים שרירותיים, ואני מרגיש שהקפיצות האלו מפספסות משהו, מדלגות בקלות מדי מעל המשוכות שמהן אנחנו מפחדים כל כך, מההתמודדות עם הלא נודע, שבגלל אותן קפיצות נשאר קצת לא נודע. והאנקה ידע לתאר את כל שלבי המחלה ההיא בסבלנות שקצת חסרה כאן, ב"עדיין אליס".

ועם זאת, "עדיין אליס" הוא סרט מומלץ לטעמי, עם עבודה יפה וצנועה עם מוסיקה, שיודעת לעלות מלמטה ולרגש, אבל לא ללחוץ יותר מדי, עם צילום כתף קצת רועד, אבל נטורליסטי וקולנועי (לא דוקומנטרי), ועם משחק נהדר של זוכת האוסקר ג'וליאן מור – גם עם החסרונות שלו, "עדיין אליס" הוא סרט מרגש ואינטלגנטי. כדאי לראות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s