גופו 2015: המועמדויות

בשבועות האחרונים אני עוקב, כמו בכל שנה, אחרי אתר האינטרנט של האקדמיה הרומנית לקולנוע. זמנו של הגופו, פרס האוסקר הרומני, הגיע. באתר שלהם הם התכוננו לקראת פרסום המועמדויות. הם התפארו בבציר שלהם השנה – 21 סרטים חדשים. לא מעט, גם בקנה מידה ישראלי. אבל הנה פורסמה לה הרשימה, ו…אכזבה. נדמה שלרומנים השנה יש מעט מאוד מה להציע מבחינת סרטי עלילה מקוריים.

3 סרטים מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. רק אחד מהם הוא מקורי רומני באמת (וגם הוא נדמה כמעדיף את הכוונות האמנותיות על פני דרך הסיפור הישירה). עוד אחד הוא הפקה בינלאומית דוברת אנגלית עם שחקנים אנגלים ואמריקאים. והשלישי הוא סרט נוסף של המפעל הרומני ע"ש קורנליו פורומבויו ("שם תואר: משטרה", "12:08 מזרחה לבוקרשט", "כשערב יורד על בוקרשט, או: מטבוליזם"), הפעם סרט דוקומנטרי שהוא בסך הכל מבט על קלטת VHS ישנה שעליה מוקלט משחק כדורגל (ופרשנות, כמובן). וזהו, פחות או יותר. יש עוד סרט או שניים ששווים אזכור, אבל אין באמת הרבה סרטים מסקרנים ברשימה הפעם.

אז נתחיל

"מה שצריך להוכיח" (Quod Erat Demonstrandum) – אנדרי גרוז'ניצקי

Quod Erat Demonstrandumסרט בשחור לבן, שכנראה מבכר את הגישה הרומנית הידועה (לשמצה?) של טייקים ארוכים הדורשים סבלנות ברזל. באמצע שנות ה-80, תחת משטר קומוניסטי טוטאליטארי, מתמטיקאי מבריק מחליט לפרסם את התיזה שלו דווקא בכתב עת אמריקאי. המשטרה החשאית מתחילה לחקור את מקרה הבגידה במדינה. לכאורה. הכל לכאורה. מעין "חיים של אחרים" רומני, רק פחות סוחף, יותר מהורהר. הטריילר מעביר גם הוא את התחושה הזו, של העדפת האלמנטים האמנותיים והאסתטיים על פני דרך הסיפור הפשוטה והישירה יותר. וזה הסרט המוביל השנה את רשימת המועמדויות לפרס הגופו. האקדמיה הרומנית העניקה לו 17 מועמדויות: לפרס הסרט, בימוי, שני שחקנים, שני שחקני משנה, שתי שחקניות משנה, שחקנית, תסריט, צילום, עריכה, עיצוב אמנותי, סאונד, מוסיקה, תלבושות, ואיפור/ עיצוב שיער.

"קרוב יותר לירח" (Closer to the Moon) – נאה קאראנפיל

סרט רומני דובר אנגלית. בתפקידים הראשיים – ורה פרמיגה (""תלוי באויר") ומארק סטרונג ("החפרפרת", "משחק החיקוי"). וזה סרט רומני, כן?!

closer to the moonגם סרטים ישראלים, ברגע שהם מתהדרים בקאסט בינלאומי, ומדברים אנגלית, אני נרתע מהם. כאן הסיפור נשמע דווקא משעשע, אבל הצורך להתאים אותו לדרישות בינלאומיות משמעותו בד"כ גם פשרות המחבלות בסרט עצמו, בחוויה שלי.

אז מה הסיפור כאן?

שחזור של שוד בנק מסוף שנות ה-50. פרטיזנים יהודים ניצולי שואה לא מוצאים את עצמם במערכת הקומוניסטית הרומנית של התקופה. הם מחליטים לשדוד בנק במסווה של צילום סרט. הם נתפסים, ועד לגזר דינם המשטרה החשאית מכריחה אותם לשחזר את השוד, הפעם מול מצלמות המשטרה, כדי לערוך מהצילומים פרופגנדה קומוניסטית ראויה.

הטריילר מראה פרודקשן וואליו גבוה, רואים את הכסף על המסך, אבל סרט רומני דובר אנגלית נראה לי מלאכותי, מאולץ, ובעיקר לא ממש עובר. ובכל זאת, "קרוב יותר לירח" מועמד ל-12 פרסי גופו: לפרס הסרט, בימוי, שני שחקנים (אחד מהם מארק סטרונג), שחקנית (ורה פרמיגה), תסריט, צילום, עריכה, סאונד, מוסיקה, תלבושות, ואיפור/ עיצוב שיער.

"משחק שני" (Al Doilea Joc) – קורנליו פורומבויו

al doilea jocטוב, הפורומבויו הזה כבר מתחיל לעייף אותי. הוא מתעסק בעיקר בכל מיני נסיונות קולנועיים, ומוותר על הקשר עם הקהל. לפי הבנתי, הפעם סרט דוקומנטרי. מסתבר שאבא של הקורונליו הזה היה פעם שופט כדורגל. כאן הם מוצאים קלטת וידאו ישנה ועליה מוקלט משחק אחד שהוא שפט פעם. כנראה שזה היה משחק חשוב. ואת פס הקול ממלאת שיחה בין האב לבן על כדורגל, על פוליטיקה, ועל החיים. אבל מה שאנחנו רואים זה משחק כדורגל. רק שומעים את השיחה. זה מה שהבנתי מצפיה בטריילר. לא בטוח שיש לי סבלנות לצלוח משחק כדורגל ישן באיכות צפייה של קסטת וידאו ישנה, גם אם הפרשנות מקורית.

"משחק שני" מועמד ל-4 פרסי גופו: פרס הסרט, פרס הסרט הדוקומנטרי, הבימוי, והסאונד.

עד כאן 3 סרטים שמועמדים לפרס הסרט. עוד שני סרטים ששווים אזכור:

"סיפור אהבה: לינדנפלד" (O Poveste de Dragoste, Lindenfeld) – ראדו גאבראה

O Poveste de Dragoste, Lindenfeldסיפור מהסוג שרואים לא מעט בקולנוע, ועדיין הוא תמיד מעניין אותי. חזרה של איש מבוגר אל כפר ילדותו כדי לחפש את האהבה שחמקה לה, פעם, לפני 60 שנה. אני מתעניין בסרט בעיקר בגלל השחקן הראשי שלו, ויקטור רבניוק, שהיה מצוין ב"מדליית כבוד", סרטו הקודם והמצחיק של קאלין פטר נצר ("בן יחיד"), והוא היה זה שהחזיק בחיים את הסרט שרומניה שלחה לאוסקר השנה, "כלב יפני" (סרט שפחות אהבתי). על שני התפקידים האלו, אגב, זכה רבניוק בפרס הגופו של האקדמיה הרומנית. הטריילר אולי לא מבטיח סרט סוחף ומרגש, אבל הוא כן יכול להיות משהו חביב ונעים, ואולי מנחם.

באופן מפתיע, רבניוק לא מועמד לפרס על תפקידו בסרט הזה. אבל "סיפור אהבה: לינדנפלד" כן מועמד ל-5 פרסי גופו: לשחקנית, שחקנית משנה, צילום, עיצוב אמנותי, ואיפור/ עיצוב שיער.

ואחרון חביב

"סלפי" (Selfie) – כריסטינה יאקוב

Selfieכמו הקולנוע הישראלי, גם הקולנוע הרומני פונה לסרטים מסחריים במודע, כאלו שיביאו הרבה מאוד קהל לאולמות. בישראל זה בא במקביל לסרטי האיכות ("שושנה חלוץ מרכזי" חי לצד "את לי לילה", למשל, לא במקומו). ברומניה, השנה, סרטי איכות יש מעט מאוד. ו"סלפי" הוא הסרט הרומני המצליח ביותר בקופות ברומניה.

מה הסיפור? כפי שאפשר לראות בטריילר – זו הגרסה הרומנית (והנשית) לכל קומדיות הנעורים האמריקאיות. שלוש בנות, החברות הכי טובות, עומדות לפני מבחני הבגרות שלהן. וכדי לפרוק את המתח הן יוצאות לסוף שבוע פרוע בים. הרבה צבע, הרבה מוסיקה, הרבה קצב, מעט בגדים. סרט נעורים, נו…

סרט איכות זה לא. אבל זה אולי כן סרט שמושך קהל. והאקדמיה הרומנית שומעת את הקהל. היא אמנם לא נתנה לו מועמדות לפרס הסרט, אבל 4 מועמדויות אחרות כן יש ל"סלפי" הזה: לפרס סרט הביכורים, שחקנית, שחקן משנה, שחקנית משנה.

וזהו. זה הקולנוע הרומני של 2014 כפי שהוא משתקף ברשימת המועמדויות של טקס פרסי הגופו 2015. עוד נציין שהמועדמים לפרס הסרט האירופי הם: "נימפומנית" (לארס פון טרייר), "יפה לנצח" (פאולו סורנטינו), "בסדר ההיעלמות" (האנס פטר מולנד, נורבגיה. ראיתי בפסטיבל חיפה. סרט נהדר), "תחנות הצלב" (דיטריך ברוגמן, גרמניה. סרט השנה 2014 של אורון שמיר מ"סריטה"), ו"אידה", זוכה האוסקר הטרי (פאבל פאבליקובסקי, פולין).

טקס חלוקת פרסי הגופו יתקיים ב-30 במרץ. אני, כמובן, אמשיך לעקוב.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “גופו 2015: המועמדויות

  1. אין לי ספק שכל ישראלי באשר הוא שאל את עצמו מי מועמדי השנה לפרס הגופו ברומניה. הרי ללא ספק מדובר בקולנוע משפיע, נחשב ובעל פופולריות אדירה. רומניה באופן כללי ידועה בתרבות העשירה שלה.
    ועכשיו ברצינות – מי קהל היעד של הבלוג הזה, אם הפוסטים שאתה בוחר לפרסם עוסקים בלהיטי השנה בבוקרשט? לאיזו דרגת נישתיות הבלוג הזה יכול להגיע? זה כבר ממש ברמת ההזוי.
    על מה תכתוב מחר? עשרת הסרטים הקופתיים ביותר של אזרבייג'ן?
    ——————————-
    איתן לפה דה ריקו: על "4 חודשים, 3 שבועות, ויומיים" שמעת? זוכה הפרס הראשון בפסטיבל החשוב ביותר בעולם בקאן ב-2007? זה שאורי קליין קרא לו "יצירת מופת מודרנית" (ואני מסכים)? ; והיה גם את "שם תואר: משטרה", סרט שמהבקרים שיבחו (ואני שנאתי); ואת "בן יחיד", זוכה הפרס הראשון בפסטיבל ברלין לפני שנתיים (ופרס הגופו לפני שנה); והיה גם את "יום שלישי אחרי החגים", סרט נהדר שהיה להיט קטן לפני כמה שנים בישראל. והיה אפילו את "ערב יורד על בוקרשט", שהוקרן בישראל רק לפני חודשיים. כל הסרטים האלו רומנים, וכולם הוקרנו מסחרית בישראל בשנים האחרונות. וזו רק דגימה קטנה.
    זה אולי נשמע לך מוזר, אבל הקולנוע הרומני הוא מהמובילים והמוערכים ביותר בעולם כיום (לצד הקולנוע הישראלי והדרום-קוריאני. ראה נוכחות בפסטיבלים המובילים בעולם). אז כן, קולנוע רומני מעניין אותי. אם לא מעניין אותך, אתה לא חייב לקרוא אותי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s