שבוע קולנוע סרבי: אנדרטה למייקל ג'קסון

(שם הסרט במקור: Spomenik Majklu Dzeksonu)

ובמסגרת שבוע הקולנוע הסרבי בסינמטקים דגמתי גם את הקומדיה טובת הלב הזו. לכאורה זה סרט שיושב עלי בול. תסריט קומי מטורלל למדי, שחקנים טובים, אפילו הרהור על קומוניזם מול קפיטליזם במזרח אירופה שעדיין מלקקת את פצעי הדיקטטורה, 25 שנים לאחר נפילת חומת ברלין.

ובכל זאת יצאתי קצת מאוכזב.

שלא תבינו אותי לא נכון: מדובר בסרט חביב. חביב מאוד אפילו. רוב הזמן ישבתי מחויך. היו גם רגעים שצחקוק קל חמק משפתותי.

וזה בדיוק החסרון שלו.

Spomenik Majklu Dzeksonuגבר אחד כנראה חצה את הגבול יותר מדי פעמים. אשתו רוצה להתגרש. היא לא רוצה לשמוע ממנו יותר. כלומר, כן, זו עיירה קטנה, והם יפגשו כל יום, אבל בכל הנוגע ליחסים אישיים היא נחושה לפרק את החבילה. השנה היא 2009. הגבר, ספר במקצועו, שומע ברדיו שמייקל ג'קסון מתכנן סיבוב הופעות אחרון. במוחו עלה רעיון: ליצור מונומנט למייקל ג'קסון ולהציב אותו במרכז העיירה, כאתר מושך תיירים. והכל כמובן כדי להרשים בחורה. וכל ההרפתקאות שמסביב למונומנט הזה מעטרות את הסרט המטורף הזה.

הבעיה הגדולה של הסרט שהוא לא כל כך מטורף. שהוא מסרב להשתגע. "אנדרטה למייקל ג'קסון" הוא סרט מיושב בדעתו. הרבה יותר מדי רגוע. יש לא מעט רגעים שפונים ללב במקום לראש. המשחק של כל הקאסט נוגע ללב, והכימיה ביניהם עובדת מצוין. וזה בסדר. אבל אלו היו צריכים להיות הרגעים השקטים בין הסצינות הקומיות המטורפות. במקום זה הרגעים הדרמטיים (היפים) מתארכים, הסצינת הקומיות לא מספיק מהירות, והפוטנציאל שלהן לא נסחט עד הסוף, הן לא מספיק מצחיקות – ובאמצע, הרבה קטעי מעבר, בעיקר של נסיעה, בעיקר מלווים במוסיקה קומית משעשעת, אבל חסרת אפקט, כי לסרט הזה אין קצב. הוא נינוח מדי. במקום אנרגיה קומית מטריפה – לאות של אחה"צ. נעים, אבל לא מתאים לתסריט ולרעיון.

ואני גם לא בטוח מה הרעיון הכללי של הסרט. הרי לא נראה לי שהוא תומך בקפיטליזם או בקומוניזם הישן. הממסד המקומי מושחת (בחלק הכי פחות מפותח של הסיפור), וגם המערב (מייקל ג'קסון הרי מסמל את התרבות הקפיטליסטית) די מגוחך. לא לכאן ולא לכאן. וזה לא שהסרט הזה מעודן בדרך העברת מסריו. כבר הדיאלוג הראשון בסרט, שיחה בין הספר (גיבור הסרט) לבין חברו תוך כדי תספורת, השיחה הזו נסובה סביב נושא הדמוקרטיה. ועדיין, הסרט נשאר עמון בכוונותיו.

וחבל. זה סרט לא משעמם בכלל, והוא מהנה בדרכו, אבל היה בו פוטנציאל לכל כך הרבה יותר. להרבה יותר גגים מטורפים, הרבה יותר בדיחות מפילות, ללא מעט רגעים קולנועיים בלתי נשכחים. במקום זה, זה סרט חביב – ונשכח. אפשר לראות, אבל לא ממש חייבים.

מי שרוצה בכל זאת:

הערב, חמישי, 05/03, הקרנה בסינמטק ירושלים

ומחרתיים, מוצ"ש, 07/03 הקרנה בסינמטק חיפה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s