עוגה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Cake)

על הסרט הזה שמעתי בעיקר דברים טובים. היה אפילו קמפיין במטרה לכלול את ג'ניפר אניסטון ברשימת המועמדויות לאוסקר השנה על הופעתה בסרט הזה. קמפיין שכמעט הצליח (רק כמעט). ועכשיו מגיע הסרט הזה לישראל. והמסקנה שלי היא ש:

1. כן, יש לכל התשבוחות כיסוי. זה אכן זה סרט יפה ומרגש, וג'ניפר אניסטון אכן טובה מאוד.

2. לא, זה עד כדי כך גדול. לצד הדברים היפים יש כאן כמה חסרונות שהופכים את הסרט הזה ליפה, אבל חסר משקל אמיתי. למשהו שיש בו פוטנציאל למשהו הרבה יותר סוחף, אבל הוא נשאר בגבולות הקטן ויפה, ולא יותר מזה.

אני מניח שאפשר לפתוח ויכוח על כמה ג'ניפר אניסטון שחקנית טובה בכלל, ובסרט הזה בפרט.

לכאורה 1: היא עושה כאן שינוי קיצוני מהבחירות הרגילות שלה. לא מדובר בעוד קומדיה אינפנטילית כמיטב המסורת האמריקאית של העשור האחרון, אלא בדרמה רצינית שדורשת הקשבה והתכוונות של הלב. אז עצם השינוי וההעזה של השחקנית לצאת מהמרחב הרגיל שלה כבר ראוי להערכה.

לכאורה 2: אניסטון משחקת כאן בסרט אשה שנמצאת בכאב נפשי גדול המקרין, בין היתר, גם על כאב פיסי גדול. היא מתהלכת כל הסרט בחצי צליעה, כואבת כל הזמן. לכאורה יש בזה סוג של מנייריזם משחקי שקורץ לאקדמיות למינהו ואנשים שמעריכים משחק קולנועי.

cakeשני ה'לכאורה' האלו יכולים לשמש את הציניים למינהו לומר ש'האניסטון הזו לא כזו גדולה', ו'שהסרט הזה כולו זיוף אחד גדול'. אני דווקא אהבתי את מה שראיתי. נכון, יש כאן להמשיך לקרוא