מתויגת: הביקורת

(שם הסרט במקור: The DUFF)

יש כמה דברים שעובדים לטובתו של הסרט הזה. אבל בעיקר אלו השחקנים הראשיים שבו, ואיזושהי הרגשת כנות שמלווה אותו. למרות הנסיון הנואש למצוא חן, יש בסרט הזה לב. וזה מה שמוציא אותו מבנאליות, אם כי הוא רחוק מבאמת להשאיר אצלי חותם.

קומדיות נעורים הן בד"כ לא החומר שאני אמון עליו. הן בד"כ טובעות ברעש מחריש אזניים, והרבה (הרבה הרבה) בדיחות גסות ומאוד בוטות על סקס (מכל מיני סוגים) והפרשות גוף (מכל מיני סוגים). "מתויגת" נמנע מהחומר הדוחה הזה. כבר זכות אחת גדולה לסרט הזה. ושנית, יש לסרט דמות ראשית. ממש דמות. לא יודע מי זאת מיי וויטמן, אבל זו בוודאי מישהי שאני אחפש מעכשיו. יש לה את הכשרון למשחק קומי מדויק ובעת ובעונה אחת להיות מאוד נוגעת ללב. משהו בה פשוט ואמיתי, אמין ומלבב. ויותר מכך – הכימיה שלה עם הפרטנרים שלה לסצינות אמינה וסוחפת. וזה נוגע בעיקר לסצינות בינה לבין רובי אמל, בתפקיד השכן שלה, שהוא גם החתיך של השכבה, שהוא גם חבר הילדות שלה, שהוא גם פרופסור היגינס מודרני שיהפוך את הברווזון הלא כל כך מכוער לנסיכת חלומות.

duffמשהו בכימיה בין הדמויות עובד מצוין בסרט. הצרות מתחילות ב להמשיך לקרוא