מתויגת: הביקורת

(שם הסרט במקור: The DUFF)

יש כמה דברים שעובדים לטובתו של הסרט הזה. אבל בעיקר אלו השחקנים הראשיים שבו, ואיזושהי הרגשת כנות שמלווה אותו. למרות הנסיון הנואש למצוא חן, יש בסרט הזה לב. וזה מה שמוציא אותו מבנאליות, אם כי הוא רחוק מבאמת להשאיר אצלי חותם.

קומדיות נעורים הן בד"כ לא החומר שאני אמון עליו. הן בד"כ טובעות ברעש מחריש אזניים, והרבה (הרבה הרבה) בדיחות גסות ומאוד בוטות על סקס (מכל מיני סוגים) והפרשות גוף (מכל מיני סוגים). "מתויגת" נמנע מהחומר הדוחה הזה. כבר זכות אחת גדולה לסרט הזה. ושנית, יש לסרט דמות ראשית. ממש דמות. לא יודע מי זאת מיי וויטמן, אבל זו בוודאי מישהי שאני אחפש מעכשיו. יש לה את הכשרון למשחק קומי מדויק ובעת ובעונה אחת להיות מאוד נוגעת ללב. משהו בה פשוט ואמיתי, אמין ומלבב. ויותר מכך – הכימיה שלה עם הפרטנרים שלה לסצינות אמינה וסוחפת. וזה נוגע בעיקר לסצינות בינה לבין רובי אמל, בתפקיד השכן שלה, שהוא גם החתיך של השכבה, שהוא גם חבר הילדות שלה, שהוא גם פרופסור היגינס מודרני שיהפוך את הברווזון הלא כל כך מכוער לנסיכת חלומות.

duffמשהו בכימיה בין הדמויות עובד מצוין בסרט. הצרות מתחילות בבימוי. כמו כל בן ובת עשרה (לפי הסרט הזה), כולם רוצים להיות הכי קולים כל הזמן, להיות מדליקים, מקובלים, במרכז העניינים. אז הבימוי משתמש בכל מיני טריקים כדי לתפוס את תשומת הלב. מסכים מפוצלים, וויס-אובר מתחכם, כיתוביות ואנימציות על גבי התמונה, וכמובן, מוסיקה פופית קצבית. ולא צריך את כל זה. הכימיה בין כל האנשים האלו כל כך יפה, שלא צריך באמת למשוך את תשומת ליבי. אני כבר שם. אם כבר, כל הפירוטכניקה רק מפריעה לי לחוות את הדמויות האלו.

אבל הבמאי, אחד בשם ארי סנדל, לא מגזים. הוא עוצר מדי פעם כדי להקשיב. והוא אפילו משתמש לפעמים בטריקים הקולנועים בצורה מקורית ומעניינת (באחת הסצינות, למשל, הכיתוב על המסך שונה מהוויס-אובר שלו אנחנו מקשיבים. הוא מוסיף לו מידע, או מעיר על אותם משפטים בצורה אירונית).

הוויס-אובר הזה די מיותר, והוא אפילו מכביד, מכיוון שהוא מכוון את תודעת הצופה האינטיליגנט למקום שהוא כבר הגיע אליו לבד, ועדיין, בלא מעט רגעים בסרט יש כנות שחודרת את כל העמדות הפנים הקולנועיות. כל האיפור והתלבושות והמוסיקה והאפקטים לא מצליחים להסתיר את האוטנתיות הפנימית של הדמויות, ויש אפילו כמה רגעים מרגשים ממש בסרט (בעיקר שתי הסצינות על הסלע המבודד, אבל יש גם לא מעט אחרות).

אז לא, "מתויגת" רחוק מלהיות הסרט הגאוני של החודש או השנה. אבל הוא חביב למדי, ויש בו מספיק אמת של דור שלם שחודרת לנשמה, מצחיקה ומרגשת כאחד. אפשר ואולי אפילו כדאי לראות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s