מאמי: הביקורת

(שם הסרט במקור: Mommy)

אז הלכתי לראות את "מאמי". ראיתי פעם סרט של הבמאי הזה, קסאוויה דולאן. שנאתי כל דקה. אבל "מאמי" קיבל כל כך הרבה תשבוחות מהמבקרים כשהוא הוקרן בשנה שעברה בפסטיבל קאן, אז חשבתי לתת לו עוד הזדמנות.

תחילת הסרט. מופיע מסך צר וארוך. נדמה שהתמונה מתפרסת על בערך שליש מהמסך. השליש המרכזי. חשבתי שמדובר בטעות. בהקרנה לא נכונה. ואם לא הייתי ישוב בחלק הפנימי של השורה, ואם לא הייתי צריך להקים אנשים בדרכי החוצה, אולי הייתי יוצא לרגע לחדר המקרין, לשאול אותו אם זוהי צורת ההקרנה הנכונה. אבל נשארתי. ואיכשהו ניסיתי לראות את הסרט ככה. שעתיים וחצי של מסך מוקטן. ואיפשהו, באמצע הסרט הבנתי שזו לא טעות. זו סתם מניירה של בימוי. באחת הסצינות, הדמות הראשית מחווה בידיה תנועה של פתיחה, ואכן המסך נפתח לרוחב. לבערך דקה. ואז נסגר בחזרה. ר"ל: הבמאי הזה, קסאוויה דולאן, חושב קודם כל על הסגנון. על איך אני רואה את הסרט. והוא הורג בדרך את כל הדרמה. הוא הורג כל סיכוי שלי להתחבר לסיפור, או לדמויות.

mommy posterכי כבר בסצינה הראשונה יש תאונת דרכים. אבל היא מצולמת מרחוק. ואני, שעדיין מנסה להתרגל לפרופורציות המשונות של המסך, לא ראיתי בכלל את שהתרחש. אח"כ ממשיך הסרט, וכשיש קלוז אפים אני חושב ש להמשיך לקרוא