יקירי: הביקורת

(שם הסרט במקור: Qin ai de)

"יקירי" הוא מסוג הסרטים שאני נוהג לומר עליהם שאם אתם לא בוכים בהם אין לכם לב. ממש בוכים. בהרבה רגעים בסרט פשוט אי אפשר לעצור את הדמעות. הסרט הזה עשוי טוב, עם שיאים דרמטיים מתוכננים היטב, עם צילום משוכלל בתנועה סוחפת, עם משחק משובח של קאסט לא קטן, עם בימוי מרשים של סצינות אינטימיות כמו גם של סצינות רבות משתתפים, עם עבודה מדויקת ואפקטיבית מאוד עם מוסיקה – בקיצור, כל מה שסרט דרמה משובח צריך.

ועם זאת, לאורך כל הצפיה בסרט הזה לא יכולתי להתנתק מההרגשה שמדובר בסרט מגויס. סרט עם אג'נדה. סרט שבלא מעט רגעים בו נותן למסר להשתלט על הסיפור, להאפיל עליו. סרט דידקטי. ולא הייתי צריך את הסוף, את רגעי כותרות הסיום, שבהם נראים האנשים האמיתיים עליהם מתבסס סיפור הסרט, כדי להגיע למסקנה הזאת. זה נמצא לכל אורך הסרט.

חווית הצפיה שלי ב"יקירי" הלכה בערך ככה: רבע שעה ראשונה. התחלת הסיפור. תיאור חייהם של זוג שהילד הקטן שלהם הולך לאיבוד. נחטף. התסריט כאן, הצילום, המשחק – הכל כאן כל כך מדויק ואפקטיבי כד שעיניי התמלאו דמעות די מהר. רבע שעה ראשונה סוחפת ונפלאה.

ואז הסרט נעצר.

qin ai deשזה גם בסדר. אני מעריץ במאים ש להמשיך לקרוא