פסטיבל קולנוע צרפתי: היפוקרטס

(שם הסרט במקור: Hippocrate)

איזה סרט נחמד זה, ה"היפוקרטס" הזה. ממש מותק של סרט. וזו הבעיה שלי איתו.

בבסיס הסרט הזה הוא דרמת מוסר. לכל אורך הסרט לא יכולתי שלא לחשוב מה היה קורה אם האחים דארדן היו לוקחים את הסרט הזה ליד. הם אוהבים את הסיפורים האלו. סיפורים על האנשים הפשוטים הנרמסים תחת מכבשים של מערכות גדולות. כאן, ב"היפוקרטס", רופא צעיר, סטאז'ר בבי"ח, נתקל במקרה של מוות של חולה במשמרת שלו. מוות שנגרם בגלל מחסור במכשור תקין בבי"ח. בגלל חוסר בתקציב. ובנוסף, יש סיפור על אשה מבוגרת ונוטה למות שהנהלים מחייבים לתת לה החייאה וטיפול כואב, למרות שהמשפחה, והחולה עצמה, ברגעי הצלילות שלה, מבקשת לא להחיות, ולתת לה למות בשקט.

כלומר: דרמת המעמידה את  האנושי והמוסרי מול דרך החיים המציאותית שמסובכת בהרבה אינטרסים של אנשים בחלונות הגבוהים. אה, וצריך להוסיף שאחד מאלו החיים בחלונות הגבוהים הוא גם אביו של גיבור הסרט. כלומר, פרוטקציה. האבא כבר ידאג לשחרר את הבן מהצרות אליהן הוא נקלע. ויפיל את התיק על אחד מחבריו הסטאז'רים. עוד אחת מאמיתות החיים העצובות.

כל התקציר הנ"ל נקרא כמו דרמת מוסר כבדת ראש. אז איך זה ש"היפוקרטס" הוא סרט קליל ונעים? רוב הסרט הזה מתרכז בתיאור האינטראקציה בין הסטאז'רים השונים, חייהם מחוץ לשעות העבודה, חייהם בעבודה עצמה. משהו קליל ונעים למדי. משוחרר וממש מלבב. זה החלק הטוב של "היפוקרטס". הכל זורם בנעימים, משוחק טוב (בעיקר הרשים אותי שחקן המשנה, רדה קאטב, בהופעה בטוחה בעצמה, מרגשת וכנה, ואכן, הוא זכה בסזאר על משחקו ב"היפוקרטס". בצדק), משולב היטב עם מוסיקה שמחה, מבוים בשמחת חיים. ממש כיף של סרט.

רדה קאטב ב"היפוקרטס"

רדה קאטב ב"היפוקרטס"

אבל זוהי הבעיה של הסרט. כי כשמגיעים ה להמשיך לקרוא