פסטיבל קולנוע צרפתי: היפוקרטס

(שם הסרט במקור: Hippocrate)

איזה סרט נחמד זה, ה"היפוקרטס" הזה. ממש מותק של סרט. וזו הבעיה שלי איתו.

בבסיס הסרט הזה הוא דרמת מוסר. לכל אורך הסרט לא יכולתי שלא לחשוב מה היה קורה אם האחים דארדן היו לוקחים את הסרט הזה ליד. הם אוהבים את הסיפורים האלו. סיפורים על האנשים הפשוטים הנרמסים תחת מכבשים של מערכות גדולות. כאן, ב"היפוקרטס", רופא צעיר, סטאז'ר בבי"ח, נתקל במקרה של מוות של חולה במשמרת שלו. מוות שנגרם בגלל מחסור במכשור תקין בבי"ח. בגלל חוסר בתקציב. ובנוסף, יש סיפור על אשה מבוגרת ונוטה למות שהנהלים מחייבים לתת לה החייאה וטיפול כואב, למרות שהמשפחה, והחולה עצמה, ברגעי הצלילות שלה, מבקשת לא להחיות, ולתת לה למות בשקט.

כלומר: דרמת המעמידה את  האנושי והמוסרי מול דרך החיים המציאותית שמסובכת בהרבה אינטרסים של אנשים בחלונות הגבוהים. אה, וצריך להוסיף שאחד מאלו החיים בחלונות הגבוהים הוא גם אביו של גיבור הסרט. כלומר, פרוטקציה. האבא כבר ידאג לשחרר את הבן מהצרות אליהן הוא נקלע. ויפיל את התיק על אחד מחבריו הסטאז'רים. עוד אחת מאמיתות החיים העצובות.

כל התקציר הנ"ל נקרא כמו דרמת מוסר כבדת ראש. אז איך זה ש"היפוקרטס" הוא סרט קליל ונעים? רוב הסרט הזה מתרכז בתיאור האינטראקציה בין הסטאז'רים השונים, חייהם מחוץ לשעות העבודה, חייהם בעבודה עצמה. משהו קליל ונעים למדי. משוחרר וממש מלבב. זה החלק הטוב של "היפוקרטס". הכל זורם בנעימים, משוחק טוב (בעיקר הרשים אותי שחקן המשנה, רדה קאטב, בהופעה בטוחה בעצמה, מרגשת וכנה, ואכן, הוא זכה בסזאר על משחקו ב"היפוקרטס". בצדק), משולב היטב עם מוסיקה שמחה, מבוים בשמחת חיים. ממש כיף של סרט.

רדה קאטב ב"היפוקרטס"

רדה קאטב ב"היפוקרטס"

אבל זוהי הבעיה של הסרט. כי כשמגיעים הרגעים הרציניים, הטיפול בהם מרושל ואפילו מביך. הרגעים האלו, רגעים שהיו צריכים לטלטל אותנו ולגרום לנו להבין שמשהו מאוד פונדמנטלי דפוק במערכת, הרגעים האלו הופכים דידקטיים, מגוחכים, ומוגזמים מאוד דרמטית. הם אפילו צעקניים ודי דוחים. למזלו של "היפוקרטס" הרגעים האלו מעטים, ומגיעים בעיקר לקראת סוף הסרט, כך שרוב הסרט זורם בנעימים. אבל בסיס קיומו של הסרט הזה, הרצון לומר משהו על מערכת הבריאות הצרפתית, הבסיס הזה מתפורר מהר מאוד, ומה שנשאר מ"היפוקרטס" הוא סרט חביב וזניח, נחמד אבל נשכח. אין בו, ב"היפוקרטס", שום דבר שיזעזע, שישלח אנשים בצרפת אל הרחובות, למחות על התנאים בבתי החולים שם. הוא רוצה לעשות את זה, הוא אפילו אומר את זה בצורה ברורה, אבל זה גם מה שהופך אותו לסרט מגויס, ודי מגוחך מהבחינה הזו. תומאס לילטי הבמאי מגויס קודם ליצירת קולנוע בידורי, קומוניקטיבי. האחים דארדן, שאש הביקורת החברתית עדיין בוערת בעצמותיהם יותר כבר קרוב ל-20 שנה (ראו סרטם מהשנה שעברה, "יומיים ולילה") היו עושים את זה טוב יותר. הרבה יותר טוב.

אז כן, "היפוקרטס" הוא ממש סרט חביב. אבל לא בטוח שתזכרו אותו הרבה אחרי שתצאו מהאולם.

עוד 2 הקרנות של "היפוקרטס" בסינמטק תל אביב במסגרת הפסטיבל: ב-19/03 וב-20/03. הוא יוקרן גם בסינמטק ירושלים ב-21/03 וב-22/03. וב-25/03 הוא יוקרן בסינמטק חיפה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s