פסטיבל קולנוע צרפתי: טימבוקטו

(שם הסרט במקור: Timbuktu)

ידעתי שזה יקרה. כבר קרוב לשנה אני שומע על הסרט הזה. בעיקר דברים טובים. קולות מתפעלים של מבקרים עוד מאז בכורתו בפסטיבל קאן בשנה שעברה. הוא הגיע עד מועמדות לאוסקר, והוא אפילו היה הזוכה הגדול של פרסי הסזאר של האקדמיה הצרפתית לא מזמן. אבל זה גם החומר שאקדמיות ונותני פרסים אוהבים: סרטים פוליטיים, חשובים כאלו, שיתריסו ויצביעו על סכנות בעולם של היום. וכאן התגנבה אל תוכי החשדנות: האם מדובר רק בסרט חשוב, או שהוא גם סרט טוב, וכל הפרסים והתשבוחות באמת מוצדקות?

הפסטיבל הצרפתי דהשתא מאפשר לצפות בסרט הזה. והתשובה המצערת היא: כן, זה סרט חשוב. לא, זה לא סרט טוב.

כבר מתחילת הסרט הבנתי שיש כאן טיפול רופס בנושא. הדבר הראשון שרואים בסרט הוא איל קל רגלים רץ ומקפץ במרחבים האין סופיים. הדבר הראשון ששומעים בסרט הוא יריות. כלומר: האיסלאם הקיצוני מצר את החופש. הו, הסמליות השקופה. אבל לא זו הצרה שלי עם הסרט. יש כאן כמה סיפורים של כמה דמויות, וכולן מושפעות מהשתלטות האיסלאם המאוד קיצוני על חיי היום יום.

Timbuktu2תיקון: יש כאן נסיון לתאר את החיים של האנשים הפשוטים תחת שלטון מאוד חמור סבר. אבל ל"טימבוקטו" אין ממש תסריט. יש שרבוט של תסריט. התחלה של דברים. אין ממש פיתוח של דמויות, או פיתוח של סיפור מעבר לנקודות המעבר ההכרחיות. דברים קורים מהר מדי, מבלי שהיתה הכנה דרמטית ראויה. למשל: גבר ואשתו מדברים באוהל שלהם. "אני חושב שאני אתן לו מתנה. מגיע לו. הוא ילד טוב. מגיעה לו מתנה", "כן, הוא ילד טוב"; זו, פחות או יותר, כל האינטראקציה בין שתי הדמויות האלו. ועל בסיס השיחה המאוד חוזרת על עצמה הזו אני צריך להתרגש, ולהתכווץ, ולהצטער על המתרחש בעקבות הטרגדיה שתגיע בהמשך הסרט. זהו. אין הרבה יותר מזה. כי הדמויות האלו הן לא עורכות דין. או ברוקריות. לא חיות בסביבה אורבנית סואנת. הן יושבות באוהל, ולפעמים גם רועות עיזים. וזהו. הרבה חול ומדבר, והרבה כלום. הרבה פעמים דמויות מאופינות על ידי המעשים שהן עושות. אבל ב"טימבוקטו" הן לא עושות כלום. אז אם "טימבוקטו" לא מצליח להכניס אותי מתחת לעור של הדמויות האלו, ולא מצליח לגרום לי להרגיש את כאבן בעקבות החוקים המגוחכים של האיסלאם הקיצוני, אז הסרט הזה הופך מהר מאוד לדידקטי וחסר אפקט.

הבמאי כנראה הרגיש באויר החם שממלא את הסרט הזה, אבל במקום לפתח את הסיפור המרכזי הוא צירף אליו כמה סיפורי משנה, גם הם חסרי פיתוח תסריטאי מינימלי. וכך הסרט עובר מדמות לדמות, מדלג מסיפור לסיפור, אבל כולם רזים מאוד, חסרי בשר, חסרי יכולת אמיתית לסחוף אותי לתוך חייהן של דמויות שבאמת נאנקות תחת חוקים שחונקים את הנשמה. ומה שנשאר הוא להדהים אותי עם סצינות סנסציוניות של סקילה או הוצאה להורג. למזלו של הסרט הסצינות האלו קצרות (שלא כמו בסרט מתועב אחר שהוקרן כאן לפני כמה שנים, "סקילתה של סוראיה מ."), ועבדרחמן סיסאקו הבמאי לא מתענג על הפרובוקציה, אבל זה כל מה שיש לסרט הזה להציע. מבט על האיסלאם הקיצוני בפעולה מבלי לערב אותי רגשית באמת.

אז מה שנשאר הוא אמירה פוליטית ריקה, כי היא לא באמת נשענת על סיפורים שמשכנעים. לפחות יש בסרט הזה צילום מרשים של נופי מדבר יפהפיים, וכמה סצינות בודדות של דמיון מפותח, כמו של משחק כדורגל בלי כדור. אבל אלו הן סצינות בודדות בים של סרט שלא באמת עושה את העבודה. וזהו "טימבוקטו" – כנראה אמירה כואבת שלא זכתה לפיתוח קולנועי ראוי.

הקרנות נוספות של "טימבוקטו" במסגרת הפסטיבל, למי שבכל זאת רוצה:

מחר, ה-20/03, הקרנה נוספת בסינמטק תל אביב

ב-26/03 וב-28/03 הקרנות בסינמטק ירושלים

ב-26/03 הקרנה גם בסינמטק הרצליה

וב-06/04 הקרנה בסינמטק חולון.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

 

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “פסטיבל קולנוע צרפתי: טימבוקטו

  1. איזו ביקורת של מבקר אטום, שטחי, מתנשא בלי שום גיבוי אינטלקטואלי, בא לסרט עם רשימת קניות "מה צריך להיות". אין תסריט! ואווו!! גם 8 וחצי של פליני לא היה מקבל אצלו "עובר" בקורס לתסריטאות! לא ניכנס לטריטוריית הנכות הרגשית, קרוב לודאי, של מי שמכונה איתן. אבל בהקרנה בה צפיתי ב"טימבוקטו" הקהל ישב מעורב, מזדהה, מזועזע באיפוק שהסרט נוקט בו.וכל ההפרדה הנלוזה (בניסוח השטוח של המבקר) בין סרט "חשוב" ל"טוב"! וההתנשאות הריקה הזאת: מה לעשות שבעולם המדברי אנשים יושבים "בלי לעשות כלום"? מתנצל בשמם שאין במקצב החיים שלהם אקשן הוליוודי! איזו טענה מקוממת! OK אז תהלל את הקומיות הנבובה של "מחוברים לחיים" ותתענג על "סמבה". זה יעשה יותר טוב יהודה סתיו.קפצתי"לביקור"- והופ החוצה. בשביל מבקר ריאקציוני כמוך חבל לפתוח בלוג קולנועי!

  2. תגובה למגיב אבנר: אני לא מבין את התגובה שלך. גם אני לא מסכים עם כל מה שאיתן כותב. למשל אני ממש התרגשתי מ"הולכת רחוק". אבל… למה הסגנון התקיף הזה ? אם אתה לא מסכים עם המבקר הכל טוב ויפה, למה לנסות להפוך חוסר הסכמה להתקפה על המבקר עצמו ?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s