פסטיבל קולנוע צרפתי: לנשום

(שם הסרט במקור: Respire)

תנסי רגע להיזכר באהבה הראשונה שלך. בתיכון. תנסי להיזכר בתנודות הרגשיות הקיצוניות שהיו לך. באושר הגדול כשהוא/ היא ליטפו אותך במבט. בעצב התהומי כשגילית כשהוא/היא אמרו למישהו משהו לא סימפטי עלייך. זה "לנשום". סיפור אהבה עצום רגשות.

שתי חברות יצאו לדרך. בים בם בום.

שתי חברות יצאו לדרך. בים בם בום.

ידעתי מראש שאני הולך לראות סרט טוב. "המאומצים", הסרט הראשון שהשחקנית מלאני לורן ביימה, היה הפתעה נעימה מאוד ויפהפיה בפסטיבל הקולנוע הצרפתי של 2012. בשנה שעברה הוצג "לנשום", הסרט השני שלה כבמאית, בפסטיבל קאן, וזכה לביקורות מעולות. אז כשהסרט הזה הגיע לפסטיבל הצרפתי של השנה, הציפיות היו גבוהות. ואם לומר את האמת, בחלקים הראשונים של הסרט ישבתי באולם וחשבתי: או.קיי, זה סרט לא רע, אבל זה לא נפלא כמו שחשבתי שיהיה.

וזוהי הגדולה של "לנשום". "המאומצים" גילה לי במאית שעובדת עם הרבה דמיון והשקעה. ולב. "לנשום" זו כבר תצוגת בימוי של במאית מיומנת ונפלאה. לורן יודעת לבנות קצב שמושך אותי לאט אל תוך הסרט, אל תוך נשמתה של בחורה צעירה, אל תוך סערת הרוחות שלה. בהדרגתיות, בסבלנות, לורן מטיבה לתאר אינטראקציות של בני נוער (בעיקר אינטראקציות נשיות, אגב), מושכת אותי בערמומיות אל מרכז הסיפור, עד שהיא לוכדת אותי וגורמת לי, כמו לגיבורת הסרט, לאבד את היכולת לנשום סדיר.

כמו חבלנית ותיקה, לורן בונה בחלק הראשון של הסרט פצצות רגשיות רבות עוצמה, ובחלק השני של הסרט היא מפוצצת אותן בצורה מבוקרת, עד הפיצוץ האחרון והקטלני מכולם, שמגיע ממש ברגע האחרון. הקצב הכל כך מדויק של הסרט מעיד על עבודת בימוי שומטת לסתות ממש. בשליטה אבסולוטית בכל האספקטים הקולנועיים של הסרט הופכת לורן את "לנשום" לסרט מדהים. אחרי שבמשך כחצי סרט עוסקת לורן בתיאור ידידות שהופכת בעצם לאהבה לכל דבר בין שתי בחורות בתיכון (ובחוכמתה הרבה לורן מוותרת על האספקט המיני. האהבה כאן עמוקה ומתעלה מעל תאוות הבשרים הרגעית), בחלק השני של הסרט הבחורה המופנמת, גיבורת הסרט, שהתאהבה עד מעל הראש בבחורה היותר 'פלפלית', עוברת מהתעלות רגשית כל פעם שהן ביחד למצב של מפח נפש עמוק כשאותה אהבה פוגעת בה. לורן מיטיבה לתאר את הבדידות האיומה, את הבידוד החברתי שמרגישה גיבורת הסרט כשהיא נמצאת בתוך סערת רגשות עצומה, כשהיא בעצם צריכה לבוא לבית הספר מדי יום ולהעמיד פנים שהכל בסדר, כשבעצם הכל לא בסדר. ובחלק השני של הסרט, הכל ממש, אבל ממש לא בסדר.

לאמא של גיבורת הסרט יש יחסי אהבה-שנאה עם האבא. בסצינה זניחה לכאורה בסרט שואלת הבת את האמא: למה את לא עוזבת אותו כבר, את הגבר הבוגד והלא אחראי הזה, את האבא הזה? והאמא (בגילומה הריאליסטי והמדויק של איזבל קארה), ברגע של גילוי לב עונה: "כי אני לא יכולה". וההרגשה הזו עוברת גם לבת. כי כמה שהאהבה שלנו פוגעת בנו, אנחנו עדיין קשורים אליה בעבותות בלתי ניתנות להתרה.

אחת קיבלה מכה בדרך. בים בם בום.

אחת קיבלה מכה בדרך. בים בם בום.

מלאני לורן עושה נפלאות עם שתי השחקניות הראשיות שלה. ג'וזפין ז'אפי (שבימים אלו ניתן לראות אותה בישראל בתפקיד קטן כפראנס גאל, בת זוגתו של קלוד פרנסואה, ב"בדרכי שלי") מגלמת בעוצמה נדירה את הבחורה שמתאהבת אהבה כל כך חזקה. לורן משתמשת לעיתים בטריק של ערבול סאונד, אבל היא לא מגזימה בשימוש בטריק הזה. וביחד עם עבודת משחק פוערת לסתות ממש, ז'אפי מסתגרת יותר ויותר לתוך עצמה, נעלבת עד עמקי נשמתה ממש מהפעולות המעליבות של אהובתה, ושמחה עד השמיים ברגעים שהאהבה מתממשת. וגם כאן לורן יודעת לשלוט בקצב של הסרט, בתנודות הקיצוניות של מחט הרגשות, לא להגזים ולשמור את הכל ריאליסטי.

ובצד השני יש את לו דה לאז'. בפסטיבל הצרפתי של השנה שעברה גיליתי אותה בסרט הנהדר "ז'אפלו". כאן היא זוהרת שוב בתפקיד הבחורה שמסובבת את הראש ומערבלת את הרגשות של גיבורת הסרט. היא מפתה, תככנית, אבל גם נוגעת ללב. יש לה סיפור רקע שמסביר את ההתנהגות הלא עקבית שלה, ולו דה לאז' יודעת לאזן את הרגעים המרושעים שלה בהופעה נוגעת ללב, כך שכמו גיבורת הסרט, אנחנו כועסים עליה על הבגידות שלה, אבל, כמו גיבורת הסרט, אנחנו חומלים וסולחים.

סרט חודר לב ונשמה, "לנשום", מדהים ממש ביכולת שלו לתאר את סערת הרגשות של אהבה ראשונה וסוערת. "לנשום" גם נוסק לשמיים בשמחה ובעצב גדולים מהחיים, וגם נשאר ריאליסטי, על האדמה, אמין ורגיש לנפש מתבגרת במשבר. הצילום של הסרט, כמו הגיבורה, נושם. המצלמה מוחזקת בחלקים גדולים מהזמן ביד, נעה ביחד עם נשימותיה של הגיבורה, סוערת ונרגעת חליפות, כמו האהבה. המשחק נפלא. הקצב של מלאני לורן מדוד ובשליטה מלאה. הכל מתוזמר לכדי סרט אדיר.

שלושה חודשים אל תוך 2015 עברו. עונת האוסקרים היתה ואיננה. אף סרט שהגיע בחודשים האחרונים לא טלטל אותי באמת. והנה הגיע "לנשום". הסרט הכי טוב שראיתי השנה, בינתיים. אבל זה לא יופץ, כנראה, בישראל. לכן מאוד מומלץ לנסות לתפוס את ההקרנות האחרות של הסרט הזה בפסטיבל: מחר, ה-24/03, בסינמטק ירושלים. וב-29/03 בסינמטק חיפה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פסטיבל קולנוע צרפתי: לנשום

  1. כל הכבווד יופי של בלוג, עם הסקירה הכי מקיפה של הפסטיבל צרפתי. כייף שיש איפה לקרוא.

  2. זה עתה חזרתי לנשוםם…. אחרי שצפיתי אמש בסרט עוצר הנשימה בכל מובן הזה, ב- yes. היטבת לתאר את המאורעות בסרט הפיוטי הכמו ריאלי הזה, תחושות משל היית נערה קטנה בודדה ומאוהבת עד למעלה מהראש. חן חן. אהבתי לקרוא, זה השלים את החוויה העמוקה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s