פסטיבל קולנוע צרפתי: בפעם הבאה אני אכוון ללב

(שם הסרט במקור: La Prochaine Fois Je Viserai le Coeur)

הסרט הזה מספר סיפור די יוצא דופן על סוג של פירומן: הוא רוצח סדרתי חסר רחמים. והוא גם שוטר חוקר שעובד על התיק של הרציחות של עצמו. וזה מבוסס על סיפור אמיתי. מעניין.

אבל הסרט הזה, מעבר לכך שהוא מסוגנן ויפה לעין, ויש בו שימוש מרשים במוסיקה, והופעה מקפיאת דם של גיום קאנה בתפקיד הראשי, הסרט הזה מחמיץ את האפקט הרגשי שלו. ברור שמדובר בפסיכופט. כבר מהתחלה ברור שמדובר בפסיכופט. באדם שיש לו תשוקה לנקות את הרחובות מזוהמה, או מה שהוא מגדיר זוהמה (בחורות לא צנועות שלוקחות טרמפים!). כבר מתחילת הסרט אני ניגש לגיבור כאל פסיכופט, אין לי אמפטיה אליו. הטריק בסרטים מסוג זה הוא לנסות לגרום לי להבין את ההגיון מאחורי השגעון, לנסות להרגיש את האדם מאחורי המפלצת. "בפעם הבאה אני אכוון ללב" לא מנסה אפילו להתקרב אל הגיבור שלו.

prochaine fois je viserai le coeurוגם אם גיום קאנה מרשים בהופעתו, עדיין יש כאן יותר מדי להמשיך לקרוא