שנה קשוחה מאוד: הביקורת

(שם הסרט במקור: A Most Violent Year)

ג'יי. סי. צ'אנדור. זה השם. במאי צעיר שזהו רק סרטו השלישי. אבל הוא כבר צבר מוניטין. כזה שרק מלראות את שמו על פוסטר הסרט אני כבר מוכן לקנות כרטיס, לא משנה על מה מדובר בו, ולא משנה מי משחק בו. צ'אנדור, בקריירה העדיין קצרה שלו, כבר הוכיח שהוא במאי אינטילגנט, שיודע לכתוב תסריט מדויק, להדריך שחקנים ולהביא אותם לשיא דרמטי בצורה מדודה, לערוך, לצלם – בקיצור – האיש יודע קולנוע.

והמקרה של "שנה קשוחה מאוד" רק ממשיך ומאשש את מעמדו של צ'אנדור בעיניי. זהו סרט שבראש ובראשונה דן בחלום האמריקאי. בשברו. במבט עצוב על האידאל האמריקאי, ועל חוסר התוחלת שלו.

החלום האמריקאי
החלום האמריקאי

במרכז הסיפור ניצב איש עסקים. הוא איש ישר והגון. מסביבו – חיות טרף. יריביו לעסקים. תככים פוליטיים. אלימות פיסית ופסיכולוגית. והוא נמצא בדרך לעסקת חייו – קניית שטח שיהווה שטח מפתח בדרך לפיתוח החברה שלו. גם המתחרים רוצים את השטח. אבל הוא זכה בו. ועדיין, הזכייה הזו היא על תנאי. יש לו חודש לסדר את ענייניו הכספיים כדי שיוכל להשלים את הקניה. והסרט מתרחש במהלך אותו חודש, בין מסירת התשלום הראשון, המקדמה, ועד השלמת העסקה המיוחלת, חודש לאחר מכן.

צ'אנדור, שגם כתב את התסריט, עושה בחוכמה שהוא סוגר את הסרט בסד זמנים מוגדר. הידיעה שהשעון מתקתק כל הזמן מכניסה את הדמות הראשית ללחץ שרק הולך וגובר ככל שהחול בשעון אוזל. אבל זה לא רק זה. במהלך החודש הזה גיבור הסרט יחטוף מכה אחרי מכה אחרי מכה. אחרי מכה. מכל הכיוונים. הפחדות אלימות ואיומים (פורצים לביתו), הפרעות לעבודה השוטפת (צי המשאיות שלו נשדד על בסיס יומיומי באלימות, והנהגים שהוא מעסיק מפחדים לעלות על ההגה), ועד לאיומים משמעותיים בפעולות משפטיות בתואנות שונות ומשונות של העלמות מס ומעילות.

גיבור הסרט חוזר ואומר לכל אורך הדרך: אני איש עסקים נקי. אני עושה את העסקים שלי בצורה חוקית וכשרה.

הוא יודע שהוא עומד מול כוחות עצומים שמשחקים מלוכלך. ופילוסופיית החיים שלו, של החלום האמריקאי, אומרת דבר פשוט: האחרון שישאר לעמוד ינצח. אם רק הוא ישרוד את כל ההפרעות, את כל התקיפות, ההפחדות, האיומים, אם הוא ימשיך להיות נקי וישר, וישרוד את כל הקשיים – אם הוא יצליח לעמוד בפיתוי לענות במשחק מלוכלך משלו – אם הוא יעשה את כל זה אז הוא יגשים את החלום האמריקאי, ינצח, יצליח, ויהפוך לאדם עשיר בעצמו.

אבל

וזה האבל הגדול של הסרט הזה, האם בכלל ניתן לעשות את זה? האם באמת ניתן לחיות את החלום האמריקאי מבלי ללכלך קצת את הידיים? או הרבה? האם באמת ניתן לנהל את העסקים בצורה ישרה והגונה מבלי שהג'ונגל הזה שנקרא החלום האמריקאי יאכל אותך חי?

ושברו
ושברו

ג'יי סי צ'אנדור מספר ב"שנה קשוחה מאוד" סיפור עם קצב מדוד ועם עריכה מרשימה. כל האספקטים בחייו של הגיבור סוגרים עליו לאט לאט. וצ'אנדור מסובב אותם ביד אמן, בקצב מדויק. הלחץ הפוליטי של התביעה מצד התובע הכללי, האלימות הכללית שממנה סובלים עובדיו, והלחץ הכלכלי של השעון המתקתק, ואפילו אשתו, הדוחקת בו, כמו חווה באדם, לחטוא, לנהוג כמו כולם, להחזיר מכות בחזרה (סצינת האיל הדרוס, למשל – לכאורה סצינה זניחה ומיותרת, אבל למעשה סצינה עוצמתית שרק ממשיכה ללחוץ על הגיבור) – כל חוטי הסיפור נארגים כאן במיומנות, כך שהלחץ הפסיכולוגי הולך ועולה בהתמדה ככל שהסרט ממשיך. ואוסקר אייזק, שיהיה בריא, מחזיק את הסרט ביד רמה בתפקיד הראשי. הוא מאוד הרשים אותי ב"בתוך לואין דיויס", אבל כאן, ב"שנה קשוחה מאוד" הוא כבר מחזיק את הסרט בבטחון רב. בהופעה קרת רוח שלכאורה עומדת בלחץ, אבל גם מסגירה את הקונפליקטים הפנימיים שנכבשים בכוח הוא מגלם את כל הרעיון של הסרט באדם אחד. ומסביב כולם תומכים טוב: ג'סיקה צ'סטיין הנפלאה כתמיד בתפקיד אשתו-שותפתו לעסקים הלוחשת לו באוזן כל הזמן להחזיר להם כגמולם. גם אלברט ברוקס כאן, קומיקאי ידוע שבשנים האחרונות מבקש להזכיר לכולם שהוא התחיל הקריירה שלו בסרטים רציניים (לפני כמה שנים הוא הרשים ב"דרייב"', והוא בעצם התחיל ב"נהג מונית"). ברוקס אמנם חובש כאן לראשו פיאה מגוחכת, אבל השקט שלו, האמפטיה שלו לגיבור אותו הוא משרת, ועם זאת ההבנה שלו שאת החלום האמריקאי פשוט אי אפשר לחיות לפי האידאל – הניגוד הזה חי בדמות של ברוקס. וגם דיויד אוילואו, שגיליתי לא מזמן ב"סלמה", גם הוא מוסיף כאן שקט נפשי, שקט של תליין שפועל ממניעים פוליטיים, ומוסיף לחץ פסיכולוגי. בחיוך ובנימוס, אבל בהתמדה.

דרמה חכמה ומרה, עם משחק מצוין, בימוי מדוד (גם הצילום בתנועה מרשים כאן, השימוש במוסיקה סוחף, עיצוב פס קול יפהפה – כל אספקטי הבימוי מתוזמנים נהדר כאן) – הכל הופך את "שנה קשוחה מאוד" לסרט מרשים מאוד שעובד גם כדרמה אנושית, וגם כחומר למחשבה לאחר הצפיה.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

2 מחשבות על “שנה קשוחה מאוד: הביקורת

  1. הסרט הזכיר לי את הקולנוע הטוב משנות ה70.
    גם הטויסט בסוף עם היוזמה של האישה,בא בצורה
    הגיונית…אכן סרט מרתק.

  2. היי איתן. מה שלומך ? אכן, סרט נהדר שהשתיקות שלו והמוזיקה שלו ברקע גורמים לדחיסות שבדרך כלל מה שגורם לה זה אקשן ופיצוצים. יופי של ביקורת. חג שמח. רוני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s