הזדמנות נוספת: הביקורת

(שם הסרט במקור: En Chance Til)

והנה מגיע סרט חדש של סוזאן ביר. במאית שאני מאוד אוהב. כתבתי בעבר על סרטיה: הטובים יותר (זוכה האוסקר "בעולם טוב יותר"), והטובים פחות ("רק אהבה"). אני בעד הבמאית הזו. ואחרי הרבה זמן שהיא לא ביימה סרט טוב באמת, הנה מגיע הסרט החדש שלה, ו…הוא לא טוב כמו שחשבתי, אבל כן ניתן להגיד שסוזאן ביר חוזרת לכושר. יש ב"הזדמנות נוספת" כל המצרכים שהיו בסרטיה הטובים של ביר. רק שכאן הם עורבבו לכדי מיקס בפזיזות, והם יוצרים דרמה מעניינת, ובחלקה גם אפקטיבית, אבל לא מספיק. לא מספיק מרגשת. לא מספיק מוקפדת. לא מספיק טובה.

כבר כתבתי בעבר על הדרך שבה ביר מתארת את העולם הבורגני העשיר של דנמרק. של אירופה. היא ממש חוגגת את העושר הזה, כדי לקחת אותנו אל תוך הבעיות המוסריות של האנשים בתוך השפע האירופי. הבעיות של אירופה כשהיא נפגשת עם העולם הפחות העשיר, ועם חוסר אונים בטיפול בבעיות של העולם הזה. אם זה ב"אחרי החתונה", ב"אחים" (שחזה במידה מסוימת את האכזריות של דעאש, ואת האימפוטנציה של המערב בטיפול בארגון הזה. "אחים" הוא מ-2004). או ב"בעולם טוב יותר", סוזאן ביר מצוינת כשהיא צוללת אל קרביו של העולם הדני-אירופי המפוטם כדי להעלות משם את הסיפור של האנשים עם הכסף שלא יודעים איך להיות מוסריים ולעשות את הדבר הנכון כשהם נתקלים באנשים עם מוסר אחר.

סוזאן ביר על הסט של "הזדמנות נוספת". בצד שמאל - אולריך תומסן ("איה")

סוזאן ביר על הסט של "הזדמנות נוספת". בצד שמאל – אולריך תומסן ("איה")

והנה מגיע "הזמדמנות נוספת". ובסרט הזה יש התפתחות בסיפור הזה של ביר. כאן מסתכלת ביר אל העולם הדני-אירופי במבט פנימי, מבלי לתאר את יחסיו עם העולם בחוץ. יש כאן תיאור מערכת יחסים בין הדפוקים והזרוקים (ויש בדנמרק גם כאלו, מסתבר) לבין העולם אותו היא מכירה כל כך טוב, העולם הבורגני. ועולה השאלה: האם הם באמת כל כך שונים? לא העולם, כי הוא כן שונה. האנשים.

כי יש הנחה כזו שאנשים מהמעמד הנמוך הם בד"כ היסטרים, חסרי יכולת מינימלית לדחיית סיפוקים. הרי למה הם מתמכרים לסמים? להרגשה הנפלאה שהם נותנים (לפני הנפילה, כמובן)? למה הם לא יכולים להגיד פשוט לא? למה הם לא יכולים לחשב את סדרי העדיפויות בצורה נורמלית, כך שהילדים שלהם יקבלו חינוך ובריאות, וידעו לצאת ממעגל החיים הנורא הזה? אז הנה בא "הזדמנות נוספת" ומראה שגם האנשים בצד השני של החיים, האנשים שיש להם, גם הם לא כליל השלמות. גם האמא שחיה בבית מזכוכית, גם היא הסטרית. ואובססיבית. ונוטה להתאבדויות. וגם האבא יודע לחרוש מזימות, ולשקר. וגם השותף שלו לעבודה הוא שיכור ואלכוהוליסט שלא יודע איך לטפל במערכת היחסים עם ילדיו ועם גרושתו. החיים בשני הצדדים של המתרס אומללים. האנשים בשני הצדדים הם יצורים עם חולשות. העשירים אינם נעלים על העניים בגלל הכסף.

אז שינוי נקודת המבט הפעם מביא התייחסות רעננה לסרט החדש של ביר. מבט על האנשים בדנמרק, ועל המעמד הגבוה בהתייחסות שלו לחיים בתוך אירופה השמנה והמרוצה מעצמה, ולא מתוך יחסי גומלין עם אחרים. וגם השחקן הראשי, אחד ניקולאי קוסטר ולדאו (בשביל כולם הוא האיש מ"משחקי הכס", בשבילי הוא הרוצח הפסיכופט מ"ציידי ראשים" המבדר) מרשים מאוד בתצוגת המשחק שלו. ואפילו אולריך תומסן, אחד הקבועים של ביר (שגם השתתף בסרט הישראלי המועמד לאוסקר, "איה") גם הוא מצוין כאן בתפקיד המשנה. ומהצד השני, ניקולאי לי קאס מצוין גם הוא. אבל משהו בסרט הזה בכל זאת חורק.

חסר לי בסרט הזה איזון בין שני העולמות. הסיפור של הזוג הבורגני מפורט ומנומק. הסיפור של הזוג העני משורטט בקוים דקים מדי. הדמויות שם לא מתוארות בפירוט מספיק. ובכלל, למרות הצגות המשחק מכמירות הלב, הזוג הזה עובר את המסך כקלישאה, משהו שמסומן על ידי העשירים כסטריאוטיפ, ולא כאנשים עם עומק, וסיבות, והבנה למצבם. אם אני צריך לראות את שני הצדדים ולהבין ששניהם לא רחוקים זה מזה, אז הסיפור של העשירים ברור ונהיר. הסיפור של העניים לא.

מה גם שהעריכה של ביר, עריכת הדוגמה95 עם הג'אמפקאטים המרובים, מה שאני בד"כ אוהב אצלה, כאן זה פוגם בהרבה רגעים. במקום להישאר עם הרגע הדרמטי, לעכל אותו, ביר נשארת בסצינה, אבל חותכת את הפעולות בגסות. זה התאים בסרטים קודמים, כי האוירה וסגנון הצילום התאימו. כאן הכל מצולם בשכלול החוגג את העושר הדני, אבל הג'אמפקאטים מלכלכים את האוירה, מפריעים לי לחוות את הרגע הדרמטי.

ויש גם עניין שלא ממש הבנתי. האשה של גיבור הסרט היא שוודית. ובשלב מסוים יש גם מפגש עם הוריה. אני לא ממש מבין את יחסי הגומלין של דנמרק עם שוודיה, כך שיכול להיות שהחמצתי משהו, אבל אם יש איזושהי חשיבות לדו-לאומיות של הסרט הזה, לא הבנתי אותה.

וגם התרת הבעיה, הדרך שבה הכל נפתר, זה מגיע מהר מדי. החוקר השני מצרף אחד ועוד אחד, ופוף, הוא הבין. משהו מגיע כאן אל סופו בצורה לא מספקת. קלה מדי. בלי הרבה מכשלות בדרך. מה גם שסיפורו שלו, כמו גם סיפור הזוג השני לא מפותח מספיק.

ועם כל החסרונות של הסרט, אני מברך על כך שסוזאן ביר חזרה הביתה, אל הדרמות שהיא יודעת לעשות, אל הנושאים שהיא מכירה, וממשיכה במחשבה על חיי הבורגנים הדנים-אירופים. היא יודעת לצלם עושר אירופי, והיא יודעת לתהות על מוסריותם של האנשים שחיים בתוך העושר הזה. ויש גם בסרט הזה רגעים מעניינים, ואפילו מרגשים. רק שזאת לא סוזאן ביר בשיאה. היו לה סרטים הרבה יותר טובים בעבר. ואני מאמין שיהיו גם בעתיד. בינתיים, "הזדמנות נוספת" הוא חוליה בשרשרת. זה גם משהו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s