דוקאביב 2015: סיינטולוגיה וכלא האמונה

(שם הסרט במקור: Going Clear: Scientology and The Prison of Belief)

הדבר הראשון שקפץ לי לעין הוא הדמיון החיצוני של ל. רון הבארד, הוגה הסיינטולוגיה, לפיליפ סימור הופמן, שגילם דמות המבוססת באופן חופשי על אותו הבארד, ב"מאסטר" של פול תומס אנדרסון. אח"כ התחלתי לנסות להבין את הסרט הזה. את הסרט עמוס הפרטים הזה.

scientologyוזה סרט מרתק ומעניין. אפשר להגיד על הסיינטלוגיה הרבה דברים (במיוחד אחרי צפייה בסרט הזה). אי אפשר להגיד שהיא מקור הרוע המוחלט, או איזושהי תורה מרושעת. מהסרט הדי מדהים הזה אפשר לקבל רושם שלפחות תחילת הדרך, למרות שגם היא באה בעצם מכוונות התעשרות של הבארד, ועדיין, לפחות הכוונה הראשונית של הסיינטולוגיה היתה להיות סוג של טיפול פסיכולוגי. משהו שמזג תבלין טכנולוגי (מופרך להבנתי, ועדיין, תבלין, לא מנה עיקרית) אל תוך מוסד הפסיכולוגיה שכבר הפך מקובל בחוגים נרחבים. רק בשלבים מאוחרים יותר, עם התרחבות התנועה, החל השליט לפתח פאראנויה, ולפעול תחת השפעת הפאראנויה הזו כדי לנטר את תגובות מתנגדיו, או מי שהוא חושב שהם מתנגדיו, או אפילו תומכיו שלרגע לא מסכימים איתו, ובכך הם הופכים בעיניו למתנגדים. והפאראנויה הזו מניעה פעולות בהיקף דמיוני שאם הן היו מוצגות בסרט הוליוודי רגיל הייתי אומר שהתסריט לא אמין (או שהוא מצוין כקומדיה, ולא כמהלך דרמטי), אבל מסתבר, שעל פי עדויות כמה וכמה אנשים שהיו בתוך הסיינטולוגיה והצליחו לצאת משם, מסתבר שהמציאות עולה על כל דמיון.

במסמך ארוך ומפורט, הסיינטולוגיה נחשפת כגוף עצום מימדים, טוטאליטרי, שאולי כוונותיו טובות, אבל עם ההתקדמות בסולם הדרישות שלו מאנשיו הופכות מופרכות יותר ויותר, והעונשים הופכים קשים יותר ויותר. והתהייה על מה אדם מוכן לסבול, ולמה, עולה מהסיפורים הלא יאמנו האלו. אלכס גיבני הצליח בסרט הזה למצוא כמה דמויות שיספרו למצלמה על ההקסמות הראשונית ועל ההתפכחות, ומה שקרה בדרך, והדרך שבה גיבני מוביל את הסיפור הזה מובילה לכמה רגעים מרגשים, הרבה רגעים שלא יאומנו ממש, וסיפור שמעלה הרבה סימני שאלה על מה אנשים מוכנים לעשות בשירות מכונה מרושעת, או אולי כזאת שבבסיסה כוונות טובות, אבל היא מובילה לגיהנום. ובכלל, ההצמדות של גיבני לסיפורים האנושיים, מבלי להתפתות לסנסציוניות (למרות שהצד הזה קיים גם. סיפורי ג'ון טרבולטה וטום קרוז מהווים חלק לא קטן מהסרט, ועדיין, הוא לא חוגג את הצד הרכילותי) מביאה לכמה רגעים מרגשים של ממש.

עריכה מצוינת, ששומרת על קצב טוב (למרות שהסרט לא קצר. כשעתיים), הצדמות לסיפוריהן של מספר דמויות, והליכה איתן בסוג של אש ומים, ומבט מפוכח על הכת הזו, הסיינטולוגיה, הכל מתחבר לסרט שפותח חלון למשהו שאולי שמעתי עליו פעם, אבל עכשיו אני יודע עליו הרבה יותר, ואני גם יודע עוד קצת על ההתנהגות האנושית, על הצורך שלנו באוזן קשבת, ומה אנחנו מוכנים לעשות ולסבול כשאנחנו כבר בתוך מערכת שכזו כשהעניינים מתחילים להסתחרר סביבנו. סרט מרתק ומומלץ.

עוד הקרנות של הסרט:

מחר, רביעי, 13/05

מחרתיים, חמישי, 14/05

וביום שישי, ה-15/05

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s