דוד די דונטלו 2015: המועמדויות

כל השבוע האחרון היה מוקדש לפסטיבל דוקאביב בתל אביב, אבל לא שכחתי את פרסי האקדמיה האיטלקית. המועמדויות פורסמו השבוע, אז הנה, באיחור של כמה ימים, סקירה של הסרטים האיטלקים הבולטים של השנה:

ראשית, ההפתעה של הרשימה: "הפלאים". הסרט הזה שזכה להילולי הביקורת, ולפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן בשנה שעברה, הסרט הזה הוקרן גם בשבוע הקולנוע האיטלקי שהתקיים בסינמטקים בחודש שעבר (ומוקרן בימים אלו גם בערוצי הסרטים של "יס"). ראיתי את הסרט הזה, ולמרות שהערכתי את הכנות הריאליסטית שבו, לא נדבקתי בהתלהבות הביקורתית העולמית (מה גם שאת סרטה הקודם של אותה במאית לא כל כך אהבתי). חשבתי שסרט כל כך בולט ומדובר יקבל הרבה מועמדויות והכרה מהאקדמיה האיטלקית, אבל האחיות לבית רורוואכר (אליס הבמאית, ואלבה השחקנית) יסתפקו במועמדות אחת בלבד: לפרס ההפקה (אלבה, השחקנית, שאותה גיליתי ב"מה עוד אני רוצה", כן קיבלה מועמדות, אבל על סרט אחר. נדבר עליו בהמשך הפוסט)

אז הנה הסרטים שבכל זאת קיבלו הכרה מהאקדמיה האיטלקית:

"נשמות שחורות" (Anime Nere) – פרנצ'סקו מונצי

anime nereזה היה הסרט הפותח של שבוע הקולנוע האיטלקי האחרון לפני כחודש. דילגתי עליו כי הוא לא נראה לי כל כך מעניין, אבל מסתבר שהוא הסרט המוביל במספר המועמדויות לפרס דוד די דונטלו. הטריילר נותן הרגשה שמדובר בסרט מסוגנן מאוד, מרשים מאוד, אבל אולי, כמו שמו, שחור מדי, קודר מדי. סיפורם של שלושה אחים שהתפזרו לכל הרוחות והכיוונים, והצל הגדול שהמאפיה מטילה על חייהם, גם אם הם אינם רוצים בכך. האיטלקים מאוד התרשמו מהסרט הזה, והעניקו לו 14 מועמדויות לפרס האקדמיה שלהם: לפרס הסרט, בימוי, עריכה, תסריט, הפקה, שחקן, שחקנית משנה, צילום, מוסיקה, שיר, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, ועיצוב שיער.

נער פלא (Il Giovane Favoloso) – מריו מארטונה

עוד סרט שיגיד הרבה לאנשים שמכירים תרבות איטלקית לעומק, אבל מעט מאוד לשאר האנשים הפחות מתורבתים (נגיד, אני). בגדול, לפי מה שהבנתי, זו ביוגרפיה של המשורר בן המאה ה-19 ג'יאקומו ליאופרדי. לפי הטריילר ולפי החומר שקראתי, מדובר בנסיון לבדוק את הצורך האנושי באינטראקציה עם בני אדם, כנגד הצמא לידע שנמצא בספרים ובין קירות קרים. סטודנט של ספרים וידע, או סטודנט של החיים – מה מזין את היצר שלנו יותר, את הצורך שלנו לחיות, ליצור?. הנער ג'יאקומו נמצא רוב הזמן בתוך הבית, קורא ספרים אובססיבי, מלמד בעצם את עצמו על העולם. רק בגיל 24 הוא יוצא בעצם אל אותו עולם עליו הוא לכאורה יודע הכל, ומתחיל סיפור של משולש אהבה בינו לבין חבר ועוד אשה. וכמובן יש כאן גם מחלה כדי להפוך את הסיפור הזה לטראגי עד הסוף. אולי הסרט באמת מצליח למצוא תובנה מתוך הסיפור הביוגרפי הזה על הדמות עליה לא שמעתי מעולם, ואולי זה סתם נסיון למצוא משמעות בסיפור של משורר שאני לא מכיר את יצירתו.

giovane favolosoאבל, וצריך לשים לזה לב, מריו מארטונה כבר זכה בפרס האקדמיה האיטלקית על סרטו הקודם, "אנחנו האמנו", כך שהוא כנראה יודע מה הוא עושה. לא מן הנמנע שהוא יזכה גם הפעם, אם כי יש לו תחרות לא קטנה. "נער פלא" מועמד ל-13 פרסי דוד די דונטלו: לפרס הסרט, ולבימוי, עריכה, תסריט, הפקה, שחקן, צילום, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור, עיצוב שיער, ואפקטים.

אמא שלי (Mia Madre) – נני מורטי

לסרט הזה, אני מעריך, לא נצטרך לחכות יותר מדי. נני מורטי הוא אולי הקולנוען האיטלקי האהוב ביותר על הקהל הישראלי. אם לומר את האמת, אני מחזיק ממנו רק בגלל סרט אחד, אבל זה סרט נפלא ומרגש ומצוין בעיניי. זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 2001, "חדרו של הבן". וגם השנה, "אמא שלי" מוקרן בפסטיבל קאן, ממש בימים אלו. וגם הסרט הזה מתעסק במוות במשפחה. אני רק מקווה שהתנודות בין שחוק לבכי יהיו עדינות יותר כמו ב"חדרו של הבן", ולא גסות או תמוהות כמו ב"יש לנו אפיפיור".

ב"אמא שלי" מספר מורטי, כנראה, סיפור סמי-אוטוביוגרפי, כמו ברוב סרטיו, אבל הפעם הוא זז טיפה הצידה. אם ברוב סרטיו הוא גם לוקח לעצמו את התפקיד הראשי, הפעם הוא בתפקיד משנה. את התפקיד הראשי משחקת מרגריטה באי, שכבר מנבאים לה פרסים רבים על הסרט הזה. היא כאן בתפקיד במאית (בדיוק כמו נני מורטי) שנמצאת במהלך הפקה של סרט חדש. השחקן הראשי הוא אמריקאי הוליוודי, עם כל הגינונים המתלווים לכך (ג'ון טורטורו, במה שמסתמן בהופעה משעשעת. הנה קליפ של ריקוד מתוך הסרט בהשתתפות טורטורו). ועל כל הלחץ שמתלווה לעשיית סרט נוספת העובדה שאם הבמאית נמצאת על ערש דווי. הטריילר נראה מבטיח

"אמא שלי" מועמד ל-9 פרסי דוד די דונטלו: פרס הסרט, בימוי (נני מורטי), שחקן משנה (נני מורטי), תסריט (מורטי, בשילוב עם עוד 2 תסריטאים), הפקה (מורטי, בשילוב עם עוד מפיק שותף), עריכה, שחקנית (מרגריטה באי), שחקנית משנה, ואיפור.

השדות יוריקו שוב (Torneranno i Prati) – ארמנו אולמי

אני מודה, כאן אני בור ועם הארץ. ארמנו אולמי בן ה-83 הוא אגדה מהלכת. הוא במאי ידוע ומוכר, והוא חביב המבקרים. הוא הבמאי של מה שנחשב אחד מהסרטים החשובים ביותר של הקולנוע האיטלקי, "קבקבי העץ" (1978). אבל לא ראיתי אף אחד מסרטיו, ואני לא ממש יכול לומר מה אני חושב על יצירתו. ועם זאת, סרטו האחרון, שהוקרן בפסטיבל ברלין האחרון, זכה לתגובה ביקורתית סבירה, אבל לא כזאת שממתינה בד"כ למי שנחשב למאסטר. וגם אני לא ממש מתלהב מכל מה שאני קורא על הסרט הזה. זה אמור להיות סרט אנטי מלחמתי, המתרחש במלחמת העולם הראשונה, אבל אין כאן ממש דמויות או סיפור. תיאור קצר וקולע (הסרט הזה אורך רק 78 דקות) של זוועות המלחמה הנובעות מתוך השקט הקסום של הטבע. הצילום מרשים, אבל מצפייה בטריילר אני לא בטוח עד כמה הוא מחזיק סרט שלם.

 torneranno i prati"השדות יוריקו שוב" מועמד ל-7 פרסי דוד די דונטלו: פרס הסרט, בימוי, צילום, מוסיקה, עיצוב אמנותי, תלבושות, ואפקטים.

לבבות רעבים (Hungry Hearts) – סאבריו קוסטנצו

הסרט הזה כבר הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון, אבל אני דילגתי עליו כי משהו שם לא הסתדר לי. קראתי לא מעט תשבוחות על הסרט, בעיקר על המשחק של שני השחקנים הראשיים, אבל משהו בסיפור נראה לי מאולץ מדי, משהו שרוצה יותר ממה שהוא באמת מסוגל לתת. הסרט דובר האנגלית מפגיש בין גבר אמריקאי (אדם דרייבר) ואשה איטלקיה (אלבה רורוואכר. אמרתי לכם שנחזור אליה). הם נפגשים, מתאהבים, מתחתנים, עושים ילד. הילד חולה. ההורים נחלקים בדעתם איך לטפל בו. האשה נכנסת למה שנראה כמו אובססיה הנרתעת בצורה קיצונית ממערכת הבריאות הממוסדת, ולכן מסרבת למסור את הילד לטיפול הרופאים. האב דווקא מנסה בכל כוחו לשכנע את אשתו שכדי להציל את היקר מכל, דווקא כן צריך לטפל בילד אצל הרופא. לפי הבנתי, כל צד מסתגר יותר בדעתו, והילד שבאמצע סובל. וגם האהבה בין שניהם סובלת. אולי סרט מדכא מדי, אולי סיפור שלא החליט על מה הוא רוצה בדיוק לספר, לא יודע מה זה היה, אבל משהו שם הרתיע אותי מלראות את הסרט. הטריילר מתרכז יותר באוירה, וזו נעה להרגשתי בחוסר באלאנס בין רומנטית ונעימה לזו של סרט אימה, מה שהוסיף לבלבול שלי בקשר לסרט הזה.

hungry hearts"לבבות רעבים" מועמד ל-7 פרסי דוד די דונטלו: פרס הסרט, בימוי, עריכה, תסריט, שחקנית (רורוואכר), צילום, ומוסיקה (ניקולה פיובאני, שכתב את המוסיקה ל"חיים יפים" של רוברטו בניני).

————

אלו חמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב של האקדמיה האיטלקית לשנת 2015. מעיון ברשימה, יש עוד סרט שקפץ לי לעין כמסקרן ומעניין, סרט שצבר מספר לא מועט של מועמדויות, גם מבלי שהוא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר. אני מדבר על

נער בלתי נראה (Il Ragazzo Invisibile) – גבריאל סלבטורה

סלבטורה זכה באוסקר לפני יותר מ-20 שנה על סרט שהוא ביים שנקרא "מדיטרנאו". לפני קצת יותר מ-10 שנים הוא עשה סרט חביב שהוקרן בישראל מסחרית שנקרא "אני לא פוחד". ועכשיו הוא חוזר למחוזות הילדות לספר סיפור מלא דמיון על ילד ועל התבגרות.

גיבור הסרט הוא ילד רגיש, דחוי, שסובל מהתנכלויות בבית הספר מידי הבריונים התורנים. הוא גם מאוהב באחת שלא יודעת ואין לו סיכוי איתה. במסיבת האלווין הוא לובש תחפושת, ותחת לחץ ההשפלה היומיומית הוא מביע משאלה שיהפוך לבלתי נראה. ומשאלתו ניתנת לו. נראה מקסים לגמרי, כמו הגרסה האיטלקית של "ביג" (הסרט שהביא לטום הנקס את המועמדות הראשונה שלו לאוסקר).

הנה הטריילר המסקרן

"נער בלתי נראה" מועמד ל-8 פרסי דוד די דונטלו: פרס ההפקה, שחקנית משנה (ולריה גולינו הותיקה, בתפקיד האמא), שחקן משנה, צילום, מוסיקה, שיר, איפור, ואפקטים.

עוד כמה דברים שרציתי לציין: קטגוריית השחקנית מסקרנת במיוחד השנה. על מרגריטה באי, השחקנית הראשית בסרטו של נני מורטי, קראתי תשבוחות בכמה מקורות. אבל גם אלבה רורוואכר שחקנית מעולה. ועוד שחקנית מוכרת מתמודדת כנגדן: יסמין טרינקה, המועמדת כאן על תפקידה בסרט "אף אחד לא נגאל לבד", סרט בבימויו של השחקן סרג'יו קסטליטו הותיק. טרינקה מאוד הרשימה אותי בשנה שעברה כשהובילה את דרמת המתת החסד המעניינת "דבש" (שוולריה גולינו, המועמדת כאן לפרס שחקנית המשנה, ביימה).

לפרס הסרט האירופי הטוב ביותר מועמדים: המועמד לאוסקר הבלגי "קריסת המעגל השבור", עוד מועמד לאוסקר – הביוגרפיה של סטיבן הוקינג "התיאוריה של הכל", הסרט שמתאר אחד שנוהג, וזהו, "לוק", הסיפור על חבורת ההומואים והלסביות שהתגייסו למאבק הכורים באנגליה נגד מרגרט ת'אצ'ר, "גאווה", וההפקה הארגנטינית-ספרדית המועמדת לאוסקר גם היא "סיפורים פרועים".

לפרס הסרט הזר שהוא לא אירופי מועמדים "צלף אמריקאי", "בירדמן", "התבגרות", "מאמי", ו"מלח הארץ" (וים ונדרס לא אירופי?).

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-12 ביוני. אני אחזור לדווח על המנצחים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

 

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s