פרחים לאנה: הביקורת

(שם הסרט במקור: Loreak)

האדם הוא יצור סקרן מטבעו. מעצם קיומו נמצא בו הצמא לידע. במיוחד אם מונחת לפתחו תעלומה מסתורית. והנה מגיע סרט מספרד עם סאונד קצת יוצא דופן (הסרט דובר באסקית, שפה שלוקח זמן להתרגל אליה), ואומר: אולי יש דברים שכדאי לא לדעת. אולי האושר האנושי טמון דווקא במקומות בהם המסתורין נשאר בדיוק מה שהוא: מסתורין, מקום של חוסר ידיעה. אולי ההכרה בכך שקיים מסתורין לא פתור בחיים היא מקור הקסם של הקיום שלנו.

ועם כל הקסם והיופי שבסרט הזה, יש בו גם חוסר ברגש, לטעמי. צריך לומר: יש לסרט קצב איטי ומהפנט. צריך סבלנות בשביל הסרט הזה. אבל אם נתפסת על הקצב, והעיצוב האמנותי המוקפד, והצילום בתנועה איטית, ואפילו המשחק המאופק והמרשים, יש בסרט הזה משהו יפהפה מצד אחד, ומתסכל מצד שני.

כי כן, יש בסרט הזה תעלומה. וכן, יש רמזים לפתרון התעלומה. אבל לא, אין ממש פתרון. ובסצינה שמגיעה לקראת סוף הסרט הבנתי שאולי לא צריך פתרון. אולי טוב לא לדעת באמת. אבל לא זה מקור התסכול שלי מהסרט.

loreakיש כאן סיפור על אשה אחת שיום אחד מקבלת פרחים לביתה משולח לא ידוע. פעם בשבוע בשעה קבועה מגיע אליה משלוח של פרחים. מי שולח, למה – לא ברור. תעלומה. אבל יותר מסקרן הוא היחס של האשה הזו אל הפרחים. זה מנחם אותה. יש לה (כנראה) מערכת יחסים עייפה עם בעלה. הוא בעיקר רואה טלויזיה. הוא לא ממש רואה אותה. אבל אין ממש הרחבה של הנקודה הזו. למעשה, הויכוח הגדול על העניין הזה מגיע בשלב מאוד מאוחר בסרט. וזה חסר לי. הרקע הפסיכולוגי ליחס של האשה הזו לאותם משלוחי פרחים רק נרמז כאן, ולא יותר מכך. גם המשחק המאופק, הקור וחוסר הרגשנות של הסרט הזה מנטרלים את המעורבות הרגשית שלי בסרט.

ומהצד השני, מי ש(כנראה)שלח את הפרחים האלו. גם הוא נשוי. אבל גם מערכת היחסים הזו נסתרת מעין הצופה. יש בעיות בינו לבין אשתו? סמויות או נראות יותר לעין? מה גורם לו, אם בכלל, לשלוח פרחים לאשה שהוא רואה כל יום, אבל בחטף?

והאשה הזו, אשתו של השולח המסתורי (כנראה), יש לה מערכת יחסים טעונה עם אימו של בעלה. מה מקור האיבה של האם המבוגרת אל האשה של בנו? גם לא ברור. לא מוסבר.

התסריט של הסרט מקמץ בהסברים, ממאן לערב אותי רגשית בסרט הזה. גם השימוש במוסיקה בסרט הזה קמצני. יש מעין מוסיקת ציפייה מסקרנת בקטעי המעבר, אבל הסצינות עצמן שקטות, והמוסיקה שתכוון את הרגש שלי נעדרת. וכך גם הצילום היפה, וגם העיצוב האמנותי המרשים, בליווי משחק מאופק, ואפילו בימוי אינטלגנטי, כל אלו מצטרפים לסרט יפה אך עקר. משהו שמעניין לצפות בו, אבל גם מתסכל.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s