פרסי אופיר 2015: התחלה

היום זה מתחיל. מהערב יעמדו 30 סרטים ישראלים חדשים לשיפוטם של חברי האקדמיה הישראלית לקראת טקס חלוקת פרסי האופיר 2015, שיתקיים מתישהו בספטמבר.

אבל לפני כן, בואו נעצור רגע. בואו נלך רק שנה אחת אחורה, ונעשה ספירת מלאי של הסרטים שהתמודדו על פרסי האופיר 2014.

בתחרות בשנה שעברה היו 36 סרטים. מאז ועד היום, 23 מהם הופצו לקהל הרחב. כלומר, 13 לא הוקרנו בהקרנות מסחריות רגילות עד היום, שנה מאז שהם החליטו שהם רוצים להתמודד על פרס האופיר. על שניים מאלו שלא הופצו חבל לי במיוחד: "עמק" של סופי ארטוס, שמבחינתי היה הפתעת התחרות בשנה שעברה (לא סרט בלי פגמים, אבל הרגעים הטובים שלו, ויש לא מעט כאלו, הם ממש טובים) ו"פרחים של מרציפן", סרט עם תפיסה אמנותית מקורית, שגם כאן לא חסרה חסרונות, אבל יש בסרט כמכלול משהו מלהיב. שניהם לא הופצו עדיין לקהל הרחב, ועד כמה שאני יודע, אין להם גם תאריך הפצה בעתיד הקרוב.

אחד מתוך אותם 13 סרטים בכלל נערך מחדש והוקרן בטלויזיה כסדרה (במקור קראו לסרט "התאבדות". לא זוכר איך קראו לסדרה).

7 מתוך ה-13 נחשפו לקהל בפלטפורמות כאלו ואחרות (הקרנות בודדות בפסטיבלים שונים), מה שאומר שחמישה אחרים בכלל לא הוקרנו לקהל הרחב בשום מסגרת (אחד מאותם חמישה יוקרן מסחרית בסינמטק מהשבוע הבא. סרט לא טוב של דן וולמן הותיק). עוד אחד מתוך החמישה אמור להיות מופץ בקרוב ("הקפות". הטריילר כבר רץ בבתי הקולנוע. הטריילר מעולה בעיניי. הסרט פחות).

אז מה זה אומר בעצם? שהקרנות האקדמיה הן בעצם מסע יחסי ציבור אחד גדול, אבל שהמערכת הזאת בעצם קניבלית, כי יחסי הציבור הם לסרט הזוכה, ואולי גם לאלו שמקבלים מועמדויות, אבל לא כל כך זוכים. כל השאר (שזה הרוב) נטחנים במכונה והולכים לאיבוד. ויש ביניהם גם כמה טובים. זאת התחרות הלא כל כך הגיונית הזו.

עכשיו, בואו נשים לב לרגע מה קורה השנה. כשהתפרסמה הרשימה המלאה של הסרטים המתמודדים לפרס האקדמיה השנה, הורמו כמה גבות. אבל איפה הסרט של נטלי פורטמן? הרי הוא מוקרן בפסטיבל קאן. למה הוא לא בתחרות? ואני ממשיך ושואל – מה עם הסרטים החדשים והסופר-מסקרנים של הגר בן אשר ("הנותנת") ושל מני יעיש ("המשגיחים")? ויש גם סרט מסקרן על האש כבר הרבה זמן, משהו שנקרא "המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה", וגם הוא נעדר מהתחרות. ועוד סרט מסקרן שנקרא "ההר", עם שני קליין ("אפס ביחסי אנוש"), גם הוא לא מראה נוכחות השנה בתחרות האופיר.

בפרסומים השונים הוזכרו גם הסרטים של אודי אלוני ושל חיים טבקמן, אבל הם כנראה משכו את הסרטים שלהם מהתחרות (המקרה של חיים טבקמן מסקרן במיוחד, מכיוון שהפרויקט הזה הוא גלגול ארוך ורב תהפוכות של מה שנקרא בעבר "צירלסון יוצא לפנסיה". מההפקה מוסרים לי שהסרט עדיין לא גמור, למרות שכבר נקבעו לו תאריכי הקרנה). ויש גם את הסיפור של עמוס גיתאי. לא מזמן הוא הוציא למסכים את "צילי", וקיבל מקלחת קרה מהביקורת (מה זה קרה, קפואה). "צילי" נעדר מהרשימה. אבל סרטו העוד-יותר-חדש, "רבין, היום האחרון" כן נמצא בתחרות (והו, זה הולך להיות קשה. לפי הדיווחים, זה סרט של בערך שעתיים וחצי).

בשנה שעברה היה גם "גאליס". הם היו בפרסומים הרשמיים של האקדמיה כחלק מהתחרות, אבל פרשו ולא השתתפו במירוץ. השנה, מה שבעיניי אמור להיות המגבילה של הסרט הזה, משהו שנקרא "גויאבות", בכלל לא ניגש לתחרות.

אז זה קצת מצחיק-עצוב, אבל אולי משהו שם מתחיל להתיישר, ואם זה לא מגיע מלמעלה, מהתקנון של האקדמיה, אולי זה מגיע מלמטה, מהיוצרים עצמם. אולי הם מתחילים להבין שקודם כל צריך לראות את הסרטים מופצים לקהל הרחב, להבין את הוייב הביקורתי (של העיתונות ושל הקהל), ורק אז להעמיד את הסרטים לשיפוט האקדמיה. הפרסים צריכים להיות על מה שהיה, לא על מה שיהיה.

וגם צריך לומר שוב: החוק הזה שקושר את הזכיה בפרס הסרט לבין ההחלטה איזה סרט לשלוח לשיפוט האקדמיה האמריקאית גורם לזה שהרבה אנשים לא מצביעים לסרט הכי טוב לטעמם, אלא לסרט שהם חושבים שיש לו סיכוי באוסקר, ואלו לא תמיד אותם סרטים. תראו מה קרה בטקס בשנה שעברה: חברי האקדמיה כנראה חשבו ש"אפס ביחסי אנוש" הוא הסרט הטוב של 2014, והעניקו לו 6 פרסים, אבל לא את פרס הסרט, כי הם חשבו של"גט" יש סיכוי יותר טוב. אז "גט" זכה רק בשני פרסים – פרס הסרט, ופרס שחקן המשנה. ומה זה עזר? "גט" היה מועמד לגלובוס הזהב, ולא לאוסקר. "אפס ביחסי אנוש" היה מצליח יותר? לא יודע. אבל לא ממש משנה. חלוקת הפרסים בטקס של השנה שעברה היתה חלוקה תמוהה שבבסיסה נמצא קלקול בתקנון. ובכלל, בניגוד לשנה שעברה, הפרופיל הישראלי בשטח הבינלאומי של הפסטיבלים בינתיים נמוך במיוחד. בשנה שעברה 6 סרטים ישראלים הוקרנו בפסטיבל קאן. ו"אפס ביחסי אנוש" יצא עם הפרס הראשון מפסטיבל טרייבקה. השנה לא היינו בטרייבקה בכלל, ובקאן יש לנו רק נציג אחד (שניים, אבל נטלי פורטמן לא בתחרות האופיר). אני מהמר שתהיה לנו נציגות נכבדת בוונציה (הגר בן אשר, מני יעיש, ואולי גם "ההר"), אבל אלו כבר לא רלוונטים לאופיר השנה. אז למי יש סיכוי הכי גדול באוסקר השנה? ומה זה משנה בכלל?

ועכשיו, בואו נדבר על מי שבכל זאת נמצא השנה בתחרות:

30 סרטים. מתוכם רק 3 הופצו כבר לקהל הרחב. עוד כמה בודדים יופצו בקרוב. וכל השאר יקברו בתודעה, ויחפשו את מזלם אצל המפיצים.

מתוך ה-30 ראיתי בינתיים שלושה. אחד מהם מאוד אהבתי ("המילים הטובות" של שמי זרחין. לטעמי הסרט הטוב ביותר שלו בקריירה. סרט נפלא), ועוד שניים שלא אהבתי. יש כמה שמאוד מסקרנים אותי, ואני מתחיל לשמוע עליהם כבר דיבורים:

"פלאפל אטומי" – דרור שאול ("מבצע סבתא", "אדמה משוגעת") אמור לחזור אל מחוזות הקומדיה, ואני שומע על הסרט הזה דיבורים חיוביים, אבל גם מסתייגים, כאלו שאומרים שזה סרט מושקע מאוד, אבל לא מספיק מהודק תסריטאית.

"היורד למעלה", שהוקרן בסופ"ש האחרון בקאן, מסתמן כסרט מסקרן במיוחד, אם כי אבנר שביט כבר השווה אותו ל"התחלפות" של ערן קולירין (סרט שמאוד אהבתי, אבל שלא תקשר עם הקהל הרחב במופגן).

"ארץ פצועה" של ארז תדמור גם הוא אמור להיות מהמובילים בתחרות השנה, ולמרות הנושא הפוליטי הנפיץ שבו, תדמור כבר ידוע במגע מעודן ולא תוקפני (מה שלא אומר שהוא לא יהיה ביקורתי). והשחקנים אצלו תמיד מרשימים.

"אבוללה" הוא סרט שאני שומע עליו כבר כמה שנים, והנה הוא סוף סוף מגיע. אי-טי בירושלים?

וגם "אני לא מאמין, אני רובוט", שאת הסקרנות שלי ממנו הבעתי כאן בבלוג כבר לפני שנתיים וחצי, סוף סוף מוכן להקרנה. סרט מדע בדיוני שאמור להציג גם כמה תובנות על מצ'ואיזם ישראלי ובכלל.

"האיש שבקיר" של יבגני רומן ("איגור ומסע העגורים" החביב) עושה רושם של סרט שידבר אל האנשים הסובלנים יותר, אבל אלו שאכן יגלו סבלנות כנראה גם מאוד יאהבו אותו.

ויש גם את "באבא ג'ון". סרט ישראלי בפרסית. גם מסקרן.

ומצד שני, אני מאוד חושש מ: "איביזה" (אחרי שנכוויתי קשות מ"שושנה חלוץ מרכזי", אני כבר לא בטוח שאני אשמח לראות את הסרט החדש של הבמאי של האסון ההוא), "ג'רוזלם" (אני בעד האחים פז, ואהבתי את הדברים הקודמים שהם עשו, אבל הטריילר של החדש שלהם לא נראה לי טוב), "מלחמת 90 הדקות" (לא כל כך אהבתי את סרטיו הקודמים של אייל חלפון, למרות ששניהם זכו בפרסי אופיר לפרס הסרט הטוב. וזה היה לפני יותר מעשור. הקולנוע הישראלי התקדם מאז), וגם, כמו שכבר הזכרתי, מהפרויקט של עמוס גיתאי על יומו האחרון של רבין ז"ל (שאגב, ריח אופורטיניסטי מרחף מעליו. הרי השנה נציין 20 שנה לרצח. והנה יש לנו סרט שמציין את התאריך הזה).

אז מהערב יוצאים לדרך המאוד עקלקלה. הקולנוע הישראלי מצוין. התחרות שאמורה להיות חלון הראווה שלו עקומה. אבל זו התחרות היחידה שיש. אז בינתיים אני הולך איתה. כמו כל שנה אני אשתדל לראות כמה שיותר מהמשתתפים בתחרות הזו. אני הולך עם התחרות הזו אף על פי ולמרות הכל, כי מה לעשות, היא החלון שלי לקולנוע הישראלי. על מה שאוכל לכתוב תוכלו לקרוא כאן בחודשים הקרובים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פרסי אופיר 2015: התחלה

  1. לפי מה שמופיע באתר "סרט", "עמק" אמור לעלות למסכים בסוף אוגוסט מה שלא משנה את העובדות לגבי כל מה שכתבת.
    דרך אגב, סתם מעניין, איזה סרט מוקרן ראשון ואיזה אחרון? תודה.
    ———————
    איתן לספרטק: לפי אתר "סרט", הסרט "עמק" כבר נדחה כמה פעמים. בדף הסרט שם באתר אכן כתוב שהוא אמור לצאת בסוף אוגוסט, אבל בלוח ה"בקרובים" הוא לא נמצא. ואין לסרט הזה זכר בטבלאות ההפצה באתרים אחרים (אני בודק גם ב-edb וגם ב"עין הדג"). ולשאלתך השניה: הסרט הראשון אתמול היה "10% ילדה שלי". סרט מקסים, שכן יוצא למסכים בעוד כחודש וחצי. והאחרון, אי שם בסוף יולי, הוא "ג'רוזלם" של האחים פז (שעשו את "פובדיליה", ואת סדרת הטלויזיה "מתים לרגע". אהבתי את שניהם, אבל הטריילר לחד שלהם מרתיע אותי)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s