משפחת בלייה: הביקורת

(שם הסרט במקור: La Famille Bélier)

סרט על בחורה צעירה שהמורה לשירה בבית הספר מגלה את הקול הנהדר שיש לה, ומטפח את הכשרון שלה עד שהיא מגיעה לאודישן גורלי בעיר הגדולה פריס. ולא רק זה, הבחורה הזו גדלה בבית שבו השקט שולט: הוריה ואחיה חירשים. וזה גם סרט על מציאת הקול הפנימי שבך. לשיר בקול גדול מול חיפוש הקול האישי. הו, כמה צפוי.

אבל ציניות בצד. כן, "משפחת בלייה" הוא סרט צפוי, מה זה צפוי, והוא מיינסטרים, מה זה מיינסטרים, עם כל תבניות התסריט הידועות והמוכרות. אבל הסרט עובד. מה זה עובד. עובד בגדול. הוא מרגש, והוא סוחף, והוא כיף, והוא מקסים, והוא מתוק.

famille belierאני לא מכיר את כל המי ומי בתרבות הצרפתית. אפילו את המי אני לא מכיר. אז רק מקריאה שהשחקנית הראשית בסרט הגיעה לכאן הישר מזכייתה בתכנית The Voice גרסת צרפת, כבר זה היה צריך להרתיע אותי. זה כמו למצוא כוכב ריאליטי ישראלי ולבנות סביבו סט מוזמן. עטיפה מסחרית. אבל איכשהו, "משפחת בלייה" נמנע מזה. לואן אמרה, השחקנית הראשית, מפגינה הרבה אנרגיה מידבקת, והיא שולטת היטב בשינויי מצבי הרוח של נערה מתבגרת. היא הציר שסביבו הכל מסתובב, והיא מחזיקה את הסרט על כתפיה בעוז. וכן, היא שרה בסרט לא מעט, אבל הבמאי נמנע מהעמדות מלאכותיות (Set Pieces) המיועדות כדי להפגין את כשרון השירה שלה. הכל כאן יושב בדיוק במקום, ואף קטע שירה לא מיותר כאן.

ויותר מכך, יש משהו רגיש בבניית הדרמה, ואפילו, גם בתוך המיין-סטרים הצפוי הזה, אריק לארטיגו הבמאי מוצא כמה רגעי קסם מלאי השראה, ויודע לבנות אותם בצורה מרתקת. זה מתחיל בשקט. הויכוח הראשון בתוך המשפחה, עוד בהתחלת הסרט, כבר הזקיף את אוזני: מעולם לא שמעתי אנשים מתווכחים כל כך בשקט. זה ויכוח סוער, עם הרבה תנועות ידיים, אבל יש משהו מאוד שקט בסצינה הזו. איפשהו, באמצע הסרט, הגיבורה נדרשת לדואט (עם, איך לא, בחיר ליבה הבלתי מושג). והם מתאמנים לקראת הדואט הזה, שהוא, איך לא, שיר אהבה. אבל הסצינה הזו, שנקרא לה, לצורך העניין, "סצינת גב-אל-גב" היא בדיוק הדבר החכם שעליו אני מדבר. כי יש כאן רצון למצוא את הקול הפנימי. לא להדהים ולעשות רושם על האחרים, אלא להוציא מתוך הנשמה את הדבר הזה שאנחנו רוצים להביע, בפרטיות ובאינטימיות, ורק אח"כ לחלוק את זה עם העולם.

ובסצינת השיא, שנקרא לה, לצורך העניין, "סצינת השקט", אנחנו מקשיבים, בעצם, לפעימות ליבנו. מוציאים את הדבר הכי אישי שלנו, ורק כשהוא אוטנתי, רק אז אנחנו יכולים לאוורר אותו מול כל העולם. כי זוהי הזהות שלנו, לטוב ולרע. רק כשאנחנו לא פוחדים להראות מי אנחנו, רק אז נוכל להיות שלמים עם עצמנו, ולעוף.

famille belier2וכמובן ששיר הסיום, Je Vole (אני עפה), הוא מטאפורה שקופה, מה זה שקופה, לגוזל שגדל, מצא את קולו, ועף מהקן, אבל בגלל הכנות של יוצרי הסרט הזה, שחקניו, וההליכה פנימה אל תוך הנשמה, משהו שם בכל זאת עובד. אז אני סולח על הנסיון להפוך את הסרט הזה קצת בכוח לקומדיה (עם כמה בדיחות סקס מביכות), ועל המשחק הקצת מוגזם של ההורים (כן, הם חייבים לדבר עם הידיים, אבל הם עושים את זה במימיקה קצת בוטה מדי), ועל כך שהסיפור הפוליטי של ההורים לא מגיע לסיומו (נכון, זה סיפור משנה, אבל משהו שם נשאר באוויר).

כי כן, זה סרט צפוי מאוד. אבל הוא מרגש, וכיפי, וסוחף. למרות שהוא לכאורה מוצר סינטתי שנבנה מסביב לכוכבת ריאליטי, יש בו משהו אוטנתי, אמיתי, חי, מזמין. כדאי להכיר את "משפחת בלייה". אם תשאירו את הציניות בכניסה לאולם, יכול להיות שתיהנו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “משפחת בלייה: הביקורת

  1. הביקורות על סרט זה מוגזמות בהתחשב בזה שזה הסרט הכי יפה שציפיתי בו אי פעם, ושהמליצו לי חבריי בחום.
    סרט מיוחד, משעשע, מרגש וחווייתי!

  2. חיפשתי עכשיו את השיר ששרו כדואט והגעתי לבלוג שלך, איתן. (אולי תוכל לעזור לי לאתרו).
    בצהרי היום ובדיוק היום צפיתי מצאתי את עצמי דומעת מהתרגשות פעם אחר פעם במהלך הסרט. שמחה מאד שצפיתי בו, למרות כאב הראש שצמח מרוב הדמע. השחקנית מתוקה, מעולה ומשכנעת שהיא באמת מי שהיא מגלמת. כיף שהיא קבלה את התפקיד לפני שרזתה, כך היא אמינה אף יותר בתפקיד הגולם לפני הפיכתו לפרפר. בכלל הקאסט מצויין. (לא ידעתי בעת הצפייה שהכוכבת היא זוכת The Voice צרפת).

    לפני הצפייה, ראיתי ביקורת שדיברה על היות הסרט צפוי. חשבתי לעצמי: אז מה אם הסוף צפוי, האם לא ניתן להעביר את הסיפור בצורה שעדיין יהיה מעניין לעקוב אחרי ההתפתחויות?! הבמאי הצליח לעשות זאת בכישרון ותוך הסבת עונג גדול לי כצופה.
    גם תמונות הנוף היפות הרחיבו את הלב ותרמו לספיגת הסיפור באהבה.
    אפילו ויכוח תרבותי נולד כתוצאה מצפיה בסרט. אימי, שראתה את הסרט עוד קודם, טענה שסיפור הבחירות מיותר ואילו אני חשבתי שהוא מעמיק את תחושת האובדן של ההורים, באין מי שיתרגם אותם ויעדן את הדברים בעת הצורך.
    בקיצור, אני אהבתי. מי שאוהב סיפור קטן, אך מלא בשמחה ואהבת אדם, מוזמן לצפות במשפחת בלייה.
    ————————–
    איתן לקייטי: מסכים. צפוי זה לא אומר שזה סרט לא טוב. צפוי, כמו שהוחלט ע"י הבמאי לשים בפי זוג האוהבים דווקא את השיר "אוהב אותך" (הנה לינק לגרסה של מישל סארדו מיו-טיוב, בתרגום לאנגלית. לטעמי, הגרסה של לואן אמרה בסרט טובה יותר).
    לגבי הויכוח שלך עם אמא שלך: אני לא בטוח שסיפור הבחירות מיותר, רק חבל לי שהוא לא נסגר כמו שצריך בסרט, והתסריט השאיר אותו ככה באויר. חוץ מזה, "משפחת בלייה" בעיניי סרט מרגש ויפה, למרות שצפוי.

  3. יו, איזה יופי. חן חן על הלינק. ומסכימה. הגרסה לשיר בסרט טובה יותר ונוגעת הרבה יותר. הביצוע בלינק נותן תחושה של ביצוע לפני אולם ענק ולכן לא חסר בו פאתוס. הביצוע בסרט הוא מלא עוצמה, דווקא מתוך כך שלא צועקים אותו ובכלל לדואט, ככזה, יש איכויות נוספות שתורמות לתחושות שהשיר בעביר בי.
    אגב, בעיני לא צפוי היה לתת לשני הצעירים לשיר שיר שהשורה הראשונה שלו מתייחסת לרוזן דה סאד ובשורה הבאה מוזכרות זונות הנמל, גם אם הוא שיר אהבה. (גילוי נאות: אין לי מושג בצרפתית, אך זה היה התרגום :))

    סתם לידיעה, עוד לפני שקיבלתי תגובה, צרפתי אותך למועדפים שלי.
    ובלי קשר, לגמרי במקרה יצא לי החודש לצפות ב-4 סרטים. לבטח אתלבט מחרתיים מי הטוב ביניהם ואם יש מקום בכלל להעמיד אותם לדירוג אישי. אך מסקרן אותי לבדוק אם כתבת עליהם ביקורת ואם אני מסכימה איתך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s