מצחיקה שכזאת: הביקורת

(שם הסרט במקור: She's Funny That Way)

אז ככה: אנשים עם שמות יהודיים מסתובבים בניו יורק ומדסקסים מערכות יחסים במשהו שאמור להיות קומדיה רומנטית ויש בה גם דמויות שמתעסקות בעולם הקולנוע (במאים, תסריטאים, וכיוב'). כמו מה זה נשמע לכם? לי זה נשמע כמו סרט טיפוסי של וודי אלן. וזאת הבעיה שלי עם "מצחיקה שכזאת".

כן, אני יודע, לבמאי של "מצחיקה שכזאת" קוראים פיטר בוגדנוביץ'. וזה בדיוק אותו רגע שבו אני מודה בהכנעה ששמעתי על פועלו של הבמאי הותיק, אבל, שלא כמו עמיתי מבקרי הקולנוע המלומדים יותר ממני, אני לא ממש מכיר ולא ממש ראיתי את סרטיו המפורסמים, כך שרוב הרפרנסים והקריצות של הבמאי הזה אל עבר תעשיית הקולנוע נעלמו מעיניי (ואת אלו שכן קלטתי, כמו קטעון קצרצר מתוך ה"סופרנוס" שבו הוא השתתף, או העובדה שסיביל שפרד, ששיחקה בסרטו "הצגת הקולנוע האחרונה" ב-1971, משתתפת גם כאן בהופעת אורח, לקריצות האלו אין ערך מוסף מעבר לקריצה עצמה, ולכן הן אינן מוסיפות דבר). אז אולי הביקורת הזאת חוטאת ליצירתו של הבמאי בעבר, אבל לכל אורך הצפיה בסרט לא יכולתי שלא לחשוב איך זה שבמאי ותיק ומוערך כמו בוגדנוביץ' (שהוא גם מבקר קולנוע בעצמו, כלומר, יש לו ידע נרחב על קולנוע), איך הוא עושה סרט שהוא כמו פרודיה על סרטים של וודי אלן.

she's funny that wayשהרי כבר השיר על רקע כותרות הפתיחה הוא Cheek-to-Cheek, שמילא תפקיד חשוב ב"שושנת קהיר הסגולה", סרט נפלא של היהודי מניו יורק. והכל מתקפל כאן לכדי קומדיה מתוזמנת היטב, גם אם צפויה מדי (המוסיקה המלווה את הסרט כאן כאילו מכריחה את הקהל להתייחס לסרט כקומדיה, לא בוטחת בשחקנים או בתסריט או בבימוי). יש כאן שחקנית שמספרת במבט לאחור על הדברים שקרו לה (גם וודי אלן עושה את זה הרבה, וברוב סרטיו, כמו גם כאן, זה מיותר).

והצרה היא, שבניגוד לאלן, שאל רוב סרטיו, גם המצחיקים שבהם, מתלווה נימה פטאליסטית ופסימית, בוגדנוביץ' מנסה לעשות פיל-גוד-מובי, וזה לא עובד בלי הכוח המאזן של המציאות. לקומדיה המאולצת הזאת היה צריך להוסיף קצת תבלין של ציניות, אבל הוא מתעקש להצחיק בכוח, וכך יוצא שבניו-יורק יש רק מסעדה אחת, שאליה כולם מתנקזים לסצינת שיא קומית (חביבה, אבל לא באמת מפילה מצחוק), ורק מלון אחד, שגם אליו כולם מתנקזים לסצינת שיא אחרת (גם היא חביבה, אבל לא באמת מפילה מצחוק). בוגדנוביץ' מנסה לעשות כאן מחווה אוהבת להוליווד הישנה, כפי שגם קטעי הסרטים בסוף מעידים, אבל יש ב"מצחיקה שכזאת" יותר התרפסות בפני העבר, חיקוי חיוור של הזוהר של פעם, מבלי באמת להביא את האהבה לקלאסיות של העבר אל הזמנים המודרנים של היום.

ג'ניפר אניסטון, בתפקיד משנה כאן, מצוינת בתזמון ובחיתוך החד של הרפליקות שלה, אבל שאר השחקנים, כולל אימוג'ן פוטס בתפקיד הראשי, מעגלים את המילים שלהם, מחליקים אותן לכדי משהו רך ונעים, שחולף ולא משאיר סימן. יש משהו נחמד למדי בצפיה בסרט הזה, אבל אין לו אדג'. אפשר לצפות בסרט הזה בהנאה מסוימת, אבל שוכחים ממנו כבר ביציאה מהאולם, ואולי אפילו תוך כדי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “מצחיקה שכזאת: הביקורת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s