פני מלאך: הביקורת

(שם הסרט במקור: Face of an Angel)

הלכתי לראות את הסרט הזה עם הרבה חששות, ותקווה אחת קטנה בצידן. חששות – כי כשראיתי את הטריילר, הסיפור נראה לי מוכר. מוכר מדי. משהו שנשלף מהכותרות הראשיות של העיתונים של השנים האחרונות. הסיפור של אמנדה נוקס, הסטודנטית האמריקאית שהורשעה ביחד עם בחור אחר ברצח של סטודנטית בריטית באיטליה. ואח"כ זוכתה. וגם הורשעה בבידוי ראיות. ואח"כ עברה עוד משפט חוזר. ולבסוף זוכתה סופית (מהרצח). בסיפור הזה יש אמנם המון חומר דרמטי מסקרן, אבל העובדה שהוא נשלף חם מכותרות העיתונים הדליקה אצלי נורה אדומה: הרי זו שיטת מנחם גולן ז"ל. לקחת את הנושא הכי חם בחדשות, לעשות עליו סרט מהר, ולקצור רווחים. שיקול מסחרי, לא אמנותי. וזה פחות מעניין אותי.

מה גם שהבמאי של הסרט, מייקל ווינטרבוטום, הוא במאי מאוד לא יציב. הוא כמו בית חרושת, עושה המון סרטים, אבל הוא מזגזג בין נושאים ובין סגנונות, ואף פעם לא הצלחתי להתביית על הנושא העיקרי או הסגנון שמאפיין אותו.

ומצד שני, חשבתי שגם אם הסרט יהיה מניפולטיבי ועם כוונות מסחריות טהורות, עדיין, יכול להיות שאם הסרט יבויים בצורה מקצועית ומהוקצעת, לפחות יהיה כאן סרט מתח מעניין.

face of an angelאז לא. יש כאן, ב"פני מלאך", הפתעה, אבל היא לא מהסוג הטוב. כי הסרט הזה אפילו לא מתעניין בסיפור שהוא מספר. כי הוא לא מתעסק בכלל בסיפור של הסטודנטיות והבחור שביניהן. "פני מלאך" מספר על במאי בריטי שבא לאיטליה לעשות סרט על הסטודנטיות. הבמאי הוא הנושא של "פני מלאך". לא הרצח, לא התככים, לא המזימות, לא האהבות, לא התשוקה. לא. רק החיפוש אחר זוית להיכנס לתוך הסיפור, זה הסיפור. החיפוש הזה הוא כל הסרט. ממש כולו.

ואיפשהו באמצע הסרט מגיעה המסקנה שלו: בסצינת ארוחה נאמר במפורש שהחיפוש אחר האמת, אחר מה שבאמת קרה שם (מי רצח, למה, ואיך בדיוק) הוא חיפוש חסר תועלת. האמת, כפי שמסביר הבמאי של הסרט בהתהוות שבתוך הסרט, היא אובייקטיבית, אבל אנחנו יכולים לראות רק אמת סובייקטיבית, ולכן אנחנו אף פעם לא יכולים להגיע לחקר האמת כפי שבאמת התרחשה.

נחמד. מעניין אפילו. אבל הסרט כושל בכל צומת דרמטית בדרך אל המסקנה הזו וממנה. אתה רוצה לעשות סרט על אמת חמקמקה? יפה. מכובד. מעניין אפילו. אז הנה, לפני יותר מ-60 שנה עשה המאסטר היפני אקירה קוראסאווה את "ראשומון" (סרט מדהים, אגב, שחדותו לא קהתה עם השנים). בסרט היפני ההוא הציע קוראסאווה כמה גרסאות של אותו סיפור. הוא מנסה להתמודד עם כמה נקודות מבט ולפענח מתוכן את מה שבאמת התרחש. האם בכלל אפשר לדעת את האמת? ב"פני מלאך" ווינטרבוטום מוותר על ההתמודדות. הוא מעדיף לברוח מההתמודדות הזו. הוא לא מנסה אפילו להניח הנחות בקשר למי ומה קרה שם, ולמה. אז מה שיש לנו הוא במאי שמסתובב ברחובות איטליה המצודדים במשך כ-100 דקות, מנסה לקלוט לתוכו איזשהו וייב נסתר, אבל לא באמת מעורב בסיפור (אה, כן, והוא מצטט שוב ושוב את דנטה. כדי לתקשר עם החכמים והמלומדים יותר מבינינו. זה עבר מעל הראש שלי).

אז הבמאי הזה הוא לא דמות ממש מעניינת, האשה שהוא פוגש (עיתונאית זרה) גם היא לא ממש דמות מפותחת, ומה שקורה ביניהם סתמי ואף תמוה, גם הסטודנטית שמראה לו דבר או שניים באיטליה ואמורה להיות תחליף בת, גם הדמות שלה לא מפותחת, והאיש המוזר שאמור לשקף את החיפוש אחר האמת, הוא סתם מוזר ומפחיד על גבול התמהוני. הנסיון להיות קצת צ'רלי קאופמן, ולהיכנס לתוך תודעת הבמאי הוא נסיון מסכן (שגם ערוך רע, ומכניס בצורה מרושלת קטעי אימה שלא שייכים אל תוך האין-סיפור), וכך יוצא ש"פני מלאך" הוא סרט לא מעניין על נושא מעניין.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s