פרחים של מרציפן: הביקורת

"פרחים של מרציפן" הוא בדיוק מסוג הסרטים שאני בדרך כלל סולד מהם: סרטים ששמים את האלמנט הסגנוני מעל כל אספקט אחר ביצירה. סרטים כאלו בדרך כלל מרשימים מאוד בויזואליה שלהם, אבל התסריט שלהם, והמשחק, וכל שאר האספקטים שנוגעים לתוכן שממלא את הסגנון הזה, כל אלחו נזנחים והופכים למשניים.

את "פרחים של מרציפן" ראיתי לראשונה לפני שנה. הסגנון הכל כך ייחודי שלו הלהיב אותי, ולמרות שכבר אז החסרונות שלו היו בולטים, משהו בעבודה הויזואלית הכל כך יוצאת דופן שבו הותיר בי רושם עז (וניסיתי להביע את ההתלהבות שלי בפוסט שפרסמתי כאן כבר אז). עכשיו, כמעט שנה אחרי, הסרט יוצא להקרנות מסחריות, והביקורות עליו, אפעס, פושרות למדי. אז הלכתי לראות את הסרט שוב כדי לבדוק אם ההתלהבות הראשונית תשוב לשטוף אותי.

התשובה היא לא. כי הפעם באתי מוכן. הפעם באתי עם ידע מוקדם לגבי כל מה שהולך באספקט הסגנוני, ולמרות שזה עדיין יפה, אני כבר הייתי יותר משוחרר לראות את שאר העבודה, עבודת התוכן. וכאן יש בעיות די גדולות.

marzipan flowersנתחיל בנולי עומר. אני חושב שהיא פשוט מאוד לא טובה כאן. בתוך עולם ש להמשיך לקרוא