הקול בראש: הביקורת

(שם הסרט במקור: Inside Out)

והנה מגיע "הקול בראש". הסרט החדש מבית ההפקה של פיקסאר. ואחרי שבשנים האחרונות זוהרו של האולפן המיוחד הזה הועם בסדרה של כמה סרטים לא הכי מעניינים, נדמה שההתרגשות הפעם גדולה. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן, ובכל רחבי העולם מכתירים את הסרט הזה כיצירת מופת. חוגגים את חזרתו לגדולה של האולפן הזה.

אז אחרי שראיתי את הסרט אני רוצה לתרום את שני הסנט שלי: אני מסכים שמדובר בחזרה לגדולה. אבל עם הסתייגות. כי אין לי בכלל ספק שמדובר בסרט הטוב ביותר של פיקסאר מאז "צעצוע של סיפור 3". ובכלל, הסרט הזה די מתקרב ליצירות הגדולות באמת של "פיקסאר", שהן לטעמי "וול-אי" ו"רטטוי". ובטח שהסרט הרבה יותר טוב מ"למעלה", סרטו הקודם של פיט דוקטר, הבמאי של "הקול בראש" (על "למעלה" אני נוהג לומר שזה סרט עם התחלה מצוינת ועם סוף מצוין, אבל עם אמצע ככה ככה). אבל, איכשהו, אני מרגיש ש"הקול בראש" הוא סרט שכל כך מתפוצץ מכשרון, מדמיון, מחוכמה, עד שהוא קצת שכח לערב אותי בתסריט בצורה רגשית מספיק. וכך המסע שהדמות הראשית עוברת הוא מרתק יותר בגלל הסביבה שלה, ופחות בגלל מה שעובר עליה.

inside outאבל אולי נתחיל מהסוף. הסרט הזה, להבנתי, הוא לא סרט ל להמשיך לקרוא