גויאבות: הביקורת (בערך)

אני כבר לא ילד, וגם אין לי ילדים, אז אולי אין לי בכלל דרך לשבת ולכתוב ביקורת על הסרט הילדותי הזה, אבל בכל זאת, כמה הערות:

1. איזה סרט רע זה, בחיי…

2. פעם, כשכן הייתי ילד, לפני ימי "רחוב סומסום", סדרת הילדים הפופולרית בעולם היתה "החבובות" (The Muppet Show). גם כילד בן 5 היתה לי אינטלגנציה מספיק מפותחת בכדי להבין שבובות אינן אמיתיות, ובכל זאת, הדמויות האלו שב"חבובות" נראו לי היוצאות דופן. העשייה שם, פיתוח הדמויות הכל כך ייחודי שם, הגישה הבלתי אמצעית שלהן אל הקהל, והעירוב הטבעי כל כך עם בני האנוש (שהרי החבובות תמיד הזמינו למופע שלהם כוכב אנושי שהתייחס אליהן כייצור חי) – הכל גרם לי להאמין, אז, כילד בן 5, שהחבובות האלו הן יוצאות דופן. שאכן קיים קרמיט הצפרדע, ופוזי הדב, ומיס פיגי, וכל השאר.

עכשיו תקחו את הפסקה האחרונה, תעבירו אותה בנגטיב, ויש לכם את "גויאבות". זה סרט פלסטיק, ה"גויאבות" הזה. שום דבר לא אמין בו. גם כאן יש עירוב של בני אנוש ושל בובות, אבל אני לא מאמין לו לשניה. לאף אחד. יש בחירה משונה של במאי הסרט: הבובות לא מזיזות את פיהן כשהן מדברות. לא מובן לי איך הן מדברות. הן רק עושות עם הידיים, ויוצא להן קול. ב"חבובות" היה אפילו חבוב אחד שדיבר ג'יבריש, אבל גם המקור שלו זז. כאן גם זה לא.

3. ועוד לא דיברתי על הילדים. הילדה הזו, בחיי שזו ילדת להמשיך לקרוא