פסטיבל ירושלים 2015: ויקטוריה

(שם הסרט במקור: Victoria)

סרט גרמני של 140 דקות בשוט אחד. הזוכה הגדול של פרסי הלולה  של האקדמיה הגרמנית לקולנוע. הסנסציה של פסטיבל ברלין האחרון. הסרט שסביבו בניתי את כל הלו"ז של הפסטיבל. נו, אז היה שווה?

victoriaלגמרי. שווה מאוד ובגדול. אחד הסרטים הטובים של השנה. אני לא מגזים.

אז בואו נשים את זה רגע בצד: כן, זה הישג טכני מרשים. שוט וירטואוזי אחד עצום, נפלא, ולרגעים מסוימים בלתי יאמן ממש (יש קרב יריות בשלב מסוים, ואני ראיתי כבר מישהו שהשווה אותו למה שקורה בסצינות מחנה הפליטים ב"ילדים של מחר" של אלפונסו קוארון. יש בזה משהו). אבל יש בסרט הזה הרבה יותר מסתם גימיק.

יש כאן סיפור על צעירים בברלין. יש כאן במאי חכם ותסריטאי חכם שמוביל את הסרט במדידות, מכיר לנו את הדמויות ואת מערכת היחסים ביניהן, בונה רומן מהוסס ויפה במהלך חצי סרט, ואז מעמיד את היחסים האלו במבחן. ולא סתם מבחן, אלא עניין של חיים ומוות. ממש. יש כאן סיפור על בחורה אירופית פשוטה וצעירה שרק רוצה למצוא אהבה. יש כאן סיפור על בחור גרמני שהוא חלק מקבוצת כלומניקים שאיכשהו מעבירים את החיים בקצת צחוקים וקצת גניבות קטנות. אבל משהו בו פועם, והוא רוצה יותר. ומשהו בו ובה נפתח בעזרת פגישה מקרית במועדון רועש. והפגישה הזו הופכת, במהלך חצי סרט לסוג של "לפני הזריחה/שקיעה" – סוג של סרט שבו אנשים הולכים ומדברים, וצוחקים, ופותחים את הלב. סצינת השיא של החלק הזה מגיעה לאחר כחצי סרט, סצינה יפהפיה ומרגשת של נגינה בפסנתר.

אבל אחרי שהבמאי הקדיש זמן ניכר להבנה והכרה של הנפשות הפועלות, וכשהקשר ביניהן כבר יושב לי טוב-טוב בתוך הלב, אז מגיע הזמן להעמיד את הקשר הזה במבחן. יש כאן סיפור של שוד. ונסיבות שנכפות. ואירועים שקורים, חלק מתוכננים, חלק לא, והתסריט מבריק ממש בכל מה שהוא זורק לכיוון הדמויות. כל המכשולים, וכל הפתרונות שהן מוצאות למה שקורה, הכל מעמיק את הקשר בין הדמויות, הופך אותו לחזק ומרגש. ובכלל, ב"ויקטוריה" אין בעצם עריכה, כי הסרט בשוט אחד, אבל מישהו כן ישב בחדר העריכה והדביק לסרט מוסיקה. והחלקים האלו, שבהן המוסיקה נכנסת, הם החלקים שבהם אמרתי לעצמי: וואו, הבמאי הזה גאון. המוסיקה תמיד באה מלמטה, בונה מתח לאט, עד שמשהו קורה, והמוסיקה שהיתה שם כבר מקודם רק מדגישה את זה, מעלה את הרגש שלי באולם לשיאים. השימוש במוסיקה צנוע ולא נרחב, והבמאי יודע מתי לא להגזים, ועדיין, כל המקומות שבהם היא נכנסת אפקטיביים בצורה יוצאת דופן.

ואחרי כשעה וחצי סרט מגיעים החברים למקום שבו התחיל הכל. חשבתי: איזה יופי, הנה מקום מצוין לסגור את הסרט המצוין הזה. אבל לא. מכאן ממשיכים לעוד כמה וכמה פיתולים עלילתיים. כי זה גם הסיפור של הסרט כולו: בסרט שכולו טייק אחד ארוך ומתמשך, בסרט שמתחיל ב-4 בבוקר בערך, ומסתיים בערך בשש וחצי, בסרט שמתחיל בחושך ומסתיים באור, סרט כזה מחפש את האמת ולא את הסוף ההוליוודי המלאכותי. כי זה לא פשוט למצוא אהבה בחיים המודרנים היום. וגם אם נדלקת על מישהו/י, איך בדיוק זה הולך? נשיקות ופוצי מוצי, והם חיו באושר ועושר? זה לא עובד ככה. סבסטיאן שיפר, הבמאי, הוא איש חכם יותר מכל הסרטים ההוליוודים האלו. ומה שמגיע אחרי אותה סצינה לופת לפחות כמו כל מה שקרה לפני כן, ואפילו הרבה יותר. כי הסרט הזה הוא לא נחמה לדור הצעיר. הסרט הזה מספר על הדם, הידע, והדמעות שצריך כדי להשיג אהבה בעולם המערבי של היום. ואולי זה בכלל בלתי אפשרי. אולי אפשר רק רגעי קסם בודדים. והדם, והיזע, והדמעות ישטפו אותם, ינקזו אותם אל הביוב, יעלימו אותם.

במסווה של סרט מתוחכם ואנרגטי, סבסטיאן שיפר יוצר סרט חכם על צעירים בברלין, צעירים בעולם המערבי של היום שמחפשים להתחבר עם מישהו/י, לחיות רגעים של רוך בתוך המולת האורבניות המודרנית, אבל אולי אי אפשר להשיג את זה. סרט חכם, סוחף, מרתק, מרגש, מיוחד מאוד, די נפלא. בין הטובים ביותר שראיתי השנה. היה שווה לבוא לירושלים, ולו בשביל הסרט הזה.

הקרנה נוספת: ביום שני, ה-13/07. אם אתם בירושלים, זה הסרט לראות. מומלץ. מאוד.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פסטיבל ירושלים 2015: ויקטוריה

  1. הי איתן.
    בדיוק היום הזמנתי כרטיס להקרנה של שלישי ב – 1500.
    הביקורת היפה שלך גורמת לי לספור את השעות…..
    אגב, את "ארץ שפע" , "נערה הולכת הביתה…" ו"עדן" ראיתי בפסטיבל בנורבגייה בינואר –
    הראשון – מעט מאכזב, השני – יצירתי ומאתגר והשלישי – הפתיע לטובה בליניאריות שלו ויש בו אחלה מוזיקה.

  2. איתן
    אתתמול ראיתי את הסרט ויקטוריה און ליין. לא הייתה לי כל אינפורמציה על הסרט ומה שמשך אותי אליו היה פניה של ויקטוריה שניבטות אלי מהפוסטר. לאחר שעתיים וחצי של צפיה ישבתי נפעם והמום מול המסך.
    אולי אתה יודע אם או מי מפיץ את הסרט בישראל. אני מקווה שאוכל לראות אותו שוב על מסך גדול
    סרט נהדר והבקורת שלך קולעת
    תודה
    ֿאבי
    —————-
    איתן לאבי: הלוואי שהיה לסרט הזה מפיץ בישראל. עד כמה שאני יודע, ההקרנה שלו בפסטיבל ירושלים היתה היחידה על מסך גדול. וחבל שהפסדת אותה – גם הבמאי בא לבקר, והתגלה כאיש אינטליגנט ומעניין מאוד. אבל לפחות ראית את הסרט, אמנם לא בקולנוע, אבל גם זה משהו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s