פסטיבל ירושלים 2015: נערה הולכת הביתה לבד בלילה

על הסרט הזה אני כבר שומע כמה חודשים. סרט ערפדים אמריקאי דובר פרסית בשחור לבן. עם שם מדליק. או קיי, אחרי שהתלהבנו מהגימיק, אז איך הסרט?

אחרי שראיתי, אני חושב שמדובר בסרט מרשים מאוד, מרתק, ויפהפה. אבל לא לכל אחד. כי צריך לומר מראש: מי שבא לראות סרט עם הפחדות על ערפדית די ישתעמם. יש את זה בסרט, אבל זה לא מרכז הסרט. "נערה הולכת הביתה לבד בלילה" מתרכז יותר באוירה, בקולנוע אמנותי, אבל לא מוותר על הסיפור. ויש בו גם חומר למחשבה.

girl walks home alone at nightשוט ראשון של הסרט. השחור-לבן המכה בעין יפה בצורה בלתי רגילה. והתמונה מתארת גבר צעיר עם כובע קאובוי בעיירה מוזנחת מוציא חתול מאיזשהו מקום זרוק ונכנס לרכב פאר. האסוציאציה הראשונה שלי היתה ג'ים ג'רמוש המוקדם (וכמובן מיד נזכרתי גם שסרטו האחרון של ג'רמוש היה סרט ערפדים). ומיד לאחר שהמחשבה הזו עברה בראשי התחיל שיר לנגן ברקע. השיר בפרסית, והזמר צרוד מאוד. מזכיר קצת את טום ווייטס, ששיתף פעולה עם ג'רמוש בתחילת הדרך ("נרדפי החוק"). אז כן, הסרט מתרחש בעיירה בסוף העולם, ומתעסק באלו שנשארו בצד הדרך – סוחרי סמים, מכורים, וגם ערפדית אחת.

אבל הסרט הזה לא עוסק בחיקוי ג'רמוש. השחור לבן שלו מביא גם מחשבות על קולנוע ישן, קלאסי יותר. ואכן, יש בו גם סצינת מראות קצרצרה, שגרמה לי לחשוב על סצינת המראות המפורסמת של האחים מרקס, ויש בו גם סצינה אחת שלא קשורה לשום דבר, שבו מישהו רוקד עם בלון, ממש כמו שצ'פלין רקד עם בלון ב"דיקקטור הגדול".

אבל לא רק על רפרנסים קולנועיים פועל הסרט הזה. כי יש בו גם עבודה נפלאה עם מוסיקה וסאונד. כל עבודת הסאונד כאן מהווה חלק קריטי לאוירה המאיימת-מוזרה השורה על הסרט. הקצב איטי ומהורהר, אבל הערפדית עוקבת ומאיימת. אין כאן טריקים מיוחדים של צילום, אז המתח האפקטיבי מאוד נבנה בעזרת סאונד ומוסיקה בעבודה מלאת דמיון ומרתקת.

ולתוך כל זה ניצוקה המשמעות, של מלחמה בלתי פוסקת בין הטוב לרע. המקום שבו מתרחשת העלילה נקרא "עיר הרוע". ויש בסרט סצינה אחת נפלאה, שבה הערפדית עוקבת אחרי ילד קטן ושואלת אותו אם הוא היה ילד טוב או רע. סצינת אימה נפלאה, שגם מותחת ומשאירה אותי על קצה הכסא (אוי, לא, האם היא תאכל את הילד עכשיו?), גם יש בה עבודת סאונד מדהימה, וגם יש בה דיון על הטוב והרע.

והסצינה הזו היא אחת מכמה סצינות נפלאות שיש בסרט המיוחד הזה (שימו לב, למשל, לפעם הראשונה ששיניה של הערפדית נחשפות. הקצב שבו הכל נעשה איטי בכוונה, הכל נעשה במחשבה, ובגלל זה האימה גם כל כך אפקטיבית). אמנם יכול להיות שיהיו כמה שישתעממו מהסרט, כי הוא לוקח את הזמן שלו, אבל לבעלי הסבלנות הוא מאוד מומלץ. מעניין לחשוב, למשל, שהערפדית לובשת בגדים ארוכים, כנהוג באירן, כאילו לפי צו הדת, אבל היא גם לוקחת את הכוח לידיה, האשה החזקה על חשבון הגברים, דבר שאנשי הדת בד"כ נרתעים ממנו. והדת הרי נשענת על חוקים, מוסר. אז האם אשה שלובשת בגדים ארוכים היא אשה מוסרית? ואם היא נוגסת בתאווה בבשר הגבר, כמעשה הערפדית?  האם היא טובה או רעה?

וכך סרט הערפדים משאיר הרבה חומר למחשבה אחרי שיוצאים מהאולם, ולבד מהחוויה הקולנועית המרתקת, יש בו גם משמעות מעבר לסיפור המיידי. אז יוצא שהדיבור על הסרט הזה היה יותר מסתם גימיק. מומלץ לראות.

מועדי הקרנה בפסטיבל: הערב, ה-13/07, ובחמישי, ה-16/07.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s