פסטיבל ירושלים 2015: לילה טוב אמא

(שם הסרט במקור: Ich Seh, Ich Seh)

הסרט הזה מוגדר כסוג של סרט אימה, והוא אפקטיבי במידה, אם כי אין בו באמת הפחדות. עם זאת, זה לא באמת סרט אימה, אלא המשך הדיון שמגיע מהצד האוסטרי על הסתמיות של האכזריות האנושית. מיכאל האנקה היה גאה בחבר'ה האלו שביימו את הסרט הזה, ולגבי כל הסגמנט האחרון של הסרט (משהו כמו 40 דקות פסיכופטיות וקשות מנשוא) – אני חושב שאפילו טקאשי מיאקה היפני היה גאה בצמד הבמאים האלו.

הסצינה הזו, הארוכה הזו שממלאת את חלקו האחרון של הסרט, סצינת העינויים הזו, הזכירה לי קצת את כל הסגמנט האחרון של "אודישן" של מיאקה. כמו שם, גם כאן, מישהו/מישהי שוכב/ת חסר אונים, ומישהו/מישהם פשוט מתעללים בדרכים מאוד מאוד יצירתיות בגוף האדם ששוכב מולם. וההמצאות האכזריות ש"לילה טוב אמא" פורש בפנינו די מדהימות ומחרידות, והן אלו שיוצרות את האפקט המרכזי של הסרט. כי עד אותו סיקוונס של התעללות, הסרט הזה היה מעניין, אבל לא החזיק אותי דרמטית.

PLAKAT Kinostart Oesterreich FINAL-END 02122014.inddכי הסרט הזה די מבודד מכל האנושות. במקום מרוחק, יפהפה ופסטורלי, חיים שני ילדים קטנים. מדובר כנראה בחופשת הקיץ, אבל לא מדברים על זה. הם רק משחקים כל מיני משחקים, אבל אין להם אינטראקציה עם אנשים אחרים. בכלל, חלק גדול מהסרט מתרכז ב-3 שחקנים בלבד – שני הילדים, ואמא שלהם. וזהו. אין שכנים, אין חברים שמבקרים, אין אף אחד אחר בסרט (לפחות בחלקו הארי). והניתוק הזה קצת ניכר אותי מהסרט. כי כמו שהוא, הסרט הזה נקרא יותר כסוג של אלגוריה, ולא כמשהו שחי וקיים ואורגני ורלוונטי לחיים המודרנים שאני מכיר.

גם בחלק הזה ניתן לראות ולהעריך את השקט שמביא איתו אימה, את הבטחון העצמי של הבמאים האלו, שזהו סרטם הראשון, ואת היכולות הויזואליות (שבאות לידי ביטוי בכמה סצינות הזיה מטרידות במיוחד). אבל כמו המפיק של הסרט הזה, אולריך זיידל, וכמו מיכאל האנקה שיצר כמה סרטים באוסטריה, גם "לילה טוב אמא" בא לדבר על הטבע האנושי. הטבע המכוער של האנשים. כך, בחלק גדול מסרטיו של האנקה, האדם הוא יצור רע מטבעו. והוא עושה דברים אכזריים. ככה. בלי סיבה. כי הוא פשוט רע מהבסיס.

אז ל"לילה טוב אמא" יש סיפור פשוט: האמא של שני הילדים היתה בתאונה. היא חוזרת הביתה מבית החולים כשפניה חבושות. הילדים מתחילים לפקפק שזו אכן אמא שלהם. גם ההתנהגות המחמירה שלה, כשהיא עדיין מחלימה, מחשידה אותה. והסרט הוא נסיון לפקפק באותה זהות של הדבר הכי בטוח שלנו – ההורים שלנו, הבסיס שלנו, המקור שלנו. האם זהו גם המקור של הטבע האכזר שלנו?

כי זה מתנקז לסוף. האכזריות הקיצונית הזו כל כך מרתיעה, ועם זאת, מרתקת כל כך. הסגנון הויזואלי כאן קר, כמו מוחם של הילדים האלו, והקליניות של המעשים האלו מדהימה. "לילה טוב אמא" הוא פשוט גלולת רעל טעימה קולנועית, אבל מרה מכל אספקט אחר.

ועם זאת, אי אפשר שלא לדבר על הסצינה האחרונה של הסרט. לא רק שהיא מביאה מעין טוויסט מעצבן, בסגנון עדות "החוש השישי" (שם אהבתי את הסוף. בכל שאר סרטיו של שאמאלאן זה כבר בלתי נסבל, המניירה של סוף מפתיע), אלא שכל הרעיון של הטוויסט הזה לא נכון. הרי כל הטעם לסרט הזה הוא שהאכזריות האנושית הקיצונית הזו היא בלתי מוסברת. ואז הנה בא סוף שמנסה להסביר את זה? בשביל מה זה טוב? הרי כל הרעיון של סרטיו של האנקה הוא לא להסביר את עצמו. האדם (או הילד, אם נזכיר את "סרט לבן", שגם זכרו עולה כשרואים את "לילה טוב אמא", או אפילו את "משחקי שעשוע", שמראה שני הילדים לבושים לבן הוא רפרנס לסרט ההוא) הוא רע מטבעו. הוא לא צריך סיבה להתעלל באחרים. אז האנקה פשוט מתאר האדם בשיא הרוע שלו, בלי לתרץ ולהצטדק. וזה עובד מצוין גם כאן. עד הסצינה האחרונה.

אבל זה נסלח. זה אולי סימפטום של טעות של מתחילים של במאים בסרט הביכורים שלהם. כי לכל אורכו, ובמיוחד בחלק האחרון והמחריד שלו, "לילה טוב אמא" הוא חוויה קולנועית מחרידה ודי בלתי נשכחת. לבעלי עצבים חזקים במיוחד – מומלץ.

הקרנה נוספת של "לילה טוב אמא" – הערב, יום שלישי, ה-14/07.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s