פרסי אופיר 2015: חתונה מנייר

איזה פספוס.

יש כאן הרבה רצון כן לספר סיפור אנושי כואב. יש כאן כוונות טובות ולב אנושי חם. אבל התסריט בעייתי, וגם הבימוי מקרטע מאוד.

בחורה אחת, מה…נקרא לזה האיטיות יותר, אבל מהמתפקדות, מועסקת במפעל לייצור נייר טואלט. לה ולבן של הבוס יש רומן, או זה מה שהיא חושבת. אבל המפעל בקשיים ועומד לפני סגירה. האם פרודה מהאב, ומנסה בכל כוחה לדאוג לבת שלה תוך כדי שהיא מועסקת בעבודת דחק. וזהו פחות או יותר. יש חומר לדרמה מצוינת על היחס לאחר, ועל המצב הכלכלי הלא מזהיר שלא מיטיב עם מוכי הגורל בסוף העולם.

paper weddingאבל התסריט רזה מדי. למרות שרועי אסף מאוד משתדל, לא ממש ברור מה הדמות שלו (הבן של הבוס) מוצא באשה המוגבלת הזו. זה די ברור מה היא מוצאת בו (הוא מנומס ונחמד אליה. לא בטוח שזה מאהבה), וקל להבין למה היא מאוהבת בו, ולמה היא חושבת שהיחס הדדי. לא בטוח שאני מבין אם הוא באמת מחזיר לה את אותו היחס, ולמה. הסרט מתרכז בעיקר בצד שלה, ודי מזניח את הצד שלו. ועם כל הרצון הטוב, אני לא בטוח שהוא לא מנצל אותה, או לפחות לא באמת מתכוון להתחתן איתה, כמו שהיא בטוחה. ויותר מכך, הדיאלוגים בסרט מסבירים את עצמם יותר מדי. מנסים לדחוף אינפורמציות בצורה לא אלגנטית. למשל: יש למוגבלת אח גדול, שעזב את הבית. יש לו תינוקת. בשיחה של האם עם הבן הגדול מוזכר, ככה ב'מקרה', שפעם היא כמעט הפילה את התינוקת, ככה לא בכוונה. מה פתאום נזכרים בזה עכשיו? אה, זה רק כדי שהצופים ידעו שפעם קרה כזה מקרה. ויותר מכך, הדמות הזו, של האח, תופיע רק עוד פעם אחת בסרט, ובמרחק זמן גדול מאוד מהסצינה זו, עד שכמעט שכחנו שהוא קיים.

אבל מה שהכי תוקע את הסרט הוא תכנון צילומים לקוי, ובימוי מיזנסצינה לוקה בחסר. כמות הפעמים שסצינות דרמטיות נחתכות בעריכה בגלל אילוצים כאלו ואחרים היא פשוט אסטרנומית. אין כמעט סצינה אחת שהעריכה לא חותכת ונמנעת מהרגע הדרמטי שנמצא במשחק, אבל לא נמצא בצילום. רק הסצינה למעלה, כשהאם והבת כמעט הולכות מכות, מצולמת בשוט אחד מהגב, רק הסצינה הזו עובדת. וגם סצינת השיא הזו איכשהו מצליחה רק לדגדג (למרות שגם בה לא באמת רואים מה קורה, כי זה לא צולם נכון, וזה נחתך לפני שהרגע הדרמטי מוצה. כי זה כנראה לא היה בחומר שצולם).

וזה כל כך חבל, כי…מורן רוזנבלט. השחקנית הזו, שכבר כתבתי בשבחיה לא מעט, כן, גם כאן היא מצוינת. הו, כמה שהיא מצוינת. היא מגלמת כאן אדם מוגבל אבל מתפקד. והיא נמנעת כמעט לחלוטין מאפיונים פיסיים בוטים. היא מסגלת לעצמה קצת קושי בדיבור, אבל היא הולכת רגיל, זזה רגיל, מבינה את כל מה שנאמר לה (גם אם היא נטולת יכולת להבחין בציניות של אנשים. כשהיא הולכת לראיון עבודה ואומרים לה "נתקשר אלייך" היא בטוחה שייתקשרו) – והכל בתבונה המשחקית של מורן רוזנבלט. היא נמנעת מסטריאוטיפ של מפגר – היא משחקת אשה רגילה, שיש לה בעיה קטנה.

ואסי לוי היא אסי לוי. מצוינת גם היא. שוב. אשה קשת יום עם לב חם, והכל אצלה בעבודת הגוף המצוינת שלה, באינטונציה שלה. מאז "אביבה אהובתי" ועד היום היא ממשיכה ועושה את מה שהיא עושה, ותמיד אפשר לסמוך עליה שהיא תתן מעצמה מאה אחוז. ותומך מאחור נפלא אריה צ'רנר, בתפקיד בעל המפעל עם לב זהב, אבל עם רצון לחנך בקשיחות את בנו.

אז עם הרבה כוונות טובות, אבל עם בימוי מקרטע, הסרט הזה הוא פספוס. חבל.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “פרסי אופיר 2015: חתונה מנייר

  1. בסדר.אבל הסרט מרגש עד דמעות.ומשאיר אותך בסופו בוהה בחשכה. וזה מספיק לכשעצמו.

  2. כשסרט מרגש עד דמעות , מעורר מחשבה ובעיקר נוגע ביחס החברה למוגבל / לשונה – כיצד ניתן להגדירו כ"פספוס " ??????

  3. אני חושב שהסיבה לכך שהסרט מפספס היא שאף אחת מן הדמויות לא מסוגלת, או לא רוצה באמת להשתנות. לכן, למרות שהכול מדויק מאוד ואמין מאוד, יש איזושהי תחושה של סטטיות שהופכת את הסרט למלודרמה שהסוף שלה ידוע מראש, ולא נותנת לו להתרומם ולהיות סרט טוב באמת. וזה פספוס כי (כמו שכתבו כאן) יש הרבה מאוד דברים יפים בסרט, והוא באמת מצליח לגעת ולרגש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s