צריך לומר: רוב הסרט הזה, "סבנה", מורכב משחזורים בעזרת שחקנים את שאירע באותו היום, ה-8 במאי 1972. אל השחזורים מצטרפים ראיונות בשיטת ה"ראשים המדברים" עם האנשים המרכזיים שלקחו חלק באירוע (כלומר, אלו שעוד בחיים), ביניהם אנשים מהחשובים ביותר (בנימין נתניהו, שמעון פרס, למשל), ועם אנשים שקשורים לאותם אנשים שהיו שם (למשל, בתו של הטייס הראשי). כשהסרט מתחיל, בנמל התעופה בבלגיה, הוא נוקט בשיטת עריכה ש להמשיך לקרוא 
כי אני פחות מתעניין בסרטי פשע. אני מתעניין באנשים שבתוך הסיפורים הגדולים. אבל חימנז מתעניין ב להמשיך לקרוא 
האמת שתנאי הפתיחה לא היו מעודדים. כשהלכתי לראות את הסרט הזה ידעתי רק ש להמשיך לקרוא 
כבר בשוט הפתיחה אפשר לראות את מה ש להמשיך לקרוא 
כשמגיע מישהו ואומר למפיק: יש לי רעיון. אני רוצה לעשות סרט על חייו של בריאן ווילסון, הסולן של הביץ' בויז, המפיק צריך לומר ליוצר: רעיון נחמד, אבל מה אתה רוצה לספר בעצם? מעבר לסיפור הבסיסי, מה מעניין אותך בסיפור הזה? למה אתה רוצה לספר דווקא אותו? נדמה שכאן המפיק לא שאל את השאלה הזו, וכך יוצא שביל פולהאד הבמאי פשוט מספר סיפור מרתק, רק ש להמשיך לקרוא 
כי הסיום של הסרט, זה ש להמשיך לקרוא 
לתעשיות קולנוע שאין בהן הרבה כסף יש שתי אפשרויות עיקריות: או להימנע לחלוטין מסרטים יקרים, ואז אוטומטית נזנחים ז'אנרים שלמים, או בכל זאת לנסות, ואז אנחנו נשארים עם סרטים שהאפקטים בהם נראים מסכנים ולא אמינים (במיוחד כי אנחנו פתוחים לעולם, ומולעטים בסרטים אמריקאים בכמות אסטרונומית. שם, גם בסרטים הזניחים ביותר, האפקטים נראים טוב). "אני לא מאמין אני רובוט" משופע באפקטים, הוא מאוד מגזים בכמות האפקטים שבו, אבל ב להמשיך לקרוא 
יש כאלו שיגידו שיש משהו נצלני בקביעה שהדמות הראשית היא פגועת שיתוק מוחין. שונאלי בוסה הבמאית מפריכה את הטענה הזו בקלות. ראשית, השחקנית הראשית (שהיא, אגב, בריאה לחלוטין בחייה הפרטיים) עושה להמשיך לקרוא 
איתן 