מרגריטה, עם קש: הביקורת

(שם הסרט במקור: Margarita, With a Straw)

את הסרט הזה ראיתי במסגרת הפסטיבל ההומו-לסבי לפני כחודש, ולא היה לי מושג שהסרט הזה הולך להיות מופץ בהקרנות מסחריות לקהל הרחב. כששמעתי שהפצה מסחרית מתקרבת שמחתי, כי אהבתי את הסרט, אבל כבר הייתי צריך לחפש הקרנה חוזרת כדי שאוכל לראות את הסרט שוב ולכתוב עליו. אתה יודע שאתה אוהב סרט אם גם בצפיה שניה אתה מתרגש. ויותר מכך, דברים מסוימים שהרגשתי כחסרונות בצפיה ראשונה לא הפריעו לי יותר בצפיה השניה. ויוצא מזה ש"מרגריטה, עם קש" הוא סרט עדין, מרגש, ומומלץ.

margarita with a straw 1יש כאלו שיגידו שיש משהו נצלני בקביעה שהדמות הראשית היא פגועת שיתוק מוחין. שונאלי בוסה הבמאית מפריכה את הטענה הזו בקלות. ראשית, השחקנית הראשית (שהיא, אגב, בריאה לחלוטין בחייה הפרטיים) עושה הרבה מעבר לעבודה הטכנית. אז נכון שיש כאן הרבה תשומת לב לטיפול המיוחד הנצרך באדם מוגבל תנועה שכמוה, וגם הדיבור מאוד ספיציפי וקצת קשה להבנה, אבל מכל בחינה אחרת, ליילה, גיבורת הסרט, היא אדם נורמטיבי לחלוטין. בחורה צעירה שמתאהבת, ומגלה את מיניותה, ותוהה על הזהות המינית שלה, ועוברת משברים ושברוני לב, ונצחונות והפסדים. אדם רגיל לחלוטין, שבמקרה קצת מוגבל בתנועה. קאלקי קואצ'לין עושה עבודה מדהימה בתפקיד הראשי, של אדם שלומד את דרכי החיים לאט. היא רגישה ומרגשת, יודעת לגרום לי לצחוק ולבכות ובעיקר לדאוג לה לכל אורך הסרט.

אבל מעניין גם לבדוק מה הבמאית עושה כאן בסרט. כי עצם הבחירה בדמות שמוגבלת בתנועתה מכתיבה גם קצב מאוד מסוים. וגישה מאוד מסוימת לבימוי. וכך סיפור ההתבגרות הזה מוגש בעדינות ובטיפול של צמר גפן, שלא מתעלם מרגעים לא קלים, אבל גם יודע להציג אותם בטעם, ללא שמץ בוטות או התרסה. גילויי המין, למשל, מוגשים בסצינות שמצד אחד מתארות את מה שנעשה בהן מבלי להתייפיף, ומצד שני נותנות כבוד לדמויות, לפרטיות שלהן, לאנושיות שלהן. והקצב שבו הכל מוגש הוא מצד אחד איטי ומדוד, אבל מצד שני לא מתמהמה, כי הדמות הראשית הזו של לילה היא אולי קצת מוגבלת, אבל היא נורמלית לגמרי. והמסע שלה לגלות את עצמה הוא מסע מרגש בגלל היחס הפשוט אליה מכל הסביבה (ובעיקר מרגשת מערכת היחסים שלה עם האמא).

בכל זאת יש לי כמה טענות קטנות לסרט. יש לסרט חצי שעה ראשונה מקסימה ומרגשת מאין כמותה. ואז הסרט ההודי הזה עובר לארה"ב. ושם הרגשתי קצת נפילת מתח. כל החלק הראשון של הסרט יודע לתת לי תמונה שלמה ומלאה של חייה של ליילה הצעירה: בבית, בלימודים, ההתאהבויות שלה, המוסיקה, השמחות והאכזבות. תמונה שלמה של חיים. עם המעבר לארה"ב משהו באיזון הזה נפגם. פתאום מספרים לי רק על המפגש שלה עם הבחורה העיוורת, וסיפור האהבה המפתיע המתפתח כאן. כל מה שמסביב – מוסיקה, לימודים – הכל נדחק מאוד לקרן זוית, כמעט לא קיים. משהו בתמונה היותר מלאה היה לי קצת חסר בחלק השני של הסרט.

margarita with a straw 2אני גם לא בטוח שהבחירה בסיפור אהבה דווקא עם בחורה עם נכות אחרת (עיוורון), ועוד בחורה ממוצא אסיאתי, כמו הגיבורה, היא לא בחירה מאולצת מדי (שהרי הגיבורה שלנו הודית במקור). הרי החלק הזה של הסיפור מתרחש בארה"ב. יותר סביר שהיא תפגוש בחורה אמריקאית. ובכל זאת, גם סיאני גופתה, השחקנית בתפקיד המשנה כאן, מגישה הופעה עדינה ומרגשת שלא 'חוגגת' את המוגבלות שלה, אלא מצטרפת לנימה הנטורליסטית והריאליסטית של הסרט, שדווקא בגללה הוא כל כך מרגש. בגלל ששתי הבחורות האלו עוברות מסך כשתי נשים שאני יכול להאמין להן, בגלל זה בעיקר הייתי לגמרי שקוע בלבטי האהבה של שתי הצעירות האלו, ובעיקר של ליילה, הדמות הראשית שמנסה למצוא את עצמה.

"מרגריטה, עם קש" הוא סרט עדין, אנושי, וחם על בחורה צעירה אחת ועל מסעה למצוא את מקומה בעולם הזה. סרט יפהפה ומרגש. חפשו אותו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “מרגריטה, עם קש: הביקורת

  1. "מרגריטה עם קש" השם לא נכון בעברית תקנית, כי קש זה מה שסוסים אוכלים, צריך לכתוב מרגריטה עם *קשית. מדהים שהיא בריאה, קאלקי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s