אני לא מאמין, אני רובוט: הביקורת

איזה סרט מגניב!

זה, פחות או יותר, מסכם את החוויה שלי מהסרט. יש כאן נסיון להיות קצת עמוקים, ולהגיד כמה דברים מעבר למדע הבדיוני, אבל העיקר בסרט הזה הוא הבידור, הכיף, והממש-סבבה של וייב שיש בו. יש בסרט הזה הרבה הומור בריא, והוא מאוד מצחיק, וגם יש בו לא מעט קטעי אקשן מרשימים. וזה סרט ישראלי, כן?!

omg i'm a robotלתעשיות קולנוע שאין בהן הרבה כסף יש שתי אפשרויות עיקריות: או להימנע לחלוטין מסרטים יקרים, ואז אוטומטית נזנחים ז'אנרים שלמים, או בכל זאת לנסות, ואז אנחנו נשארים עם סרטים שהאפקטים בהם נראים מסכנים ולא אמינים (במיוחד כי אנחנו פתוחים לעולם, ומולעטים בסרטים אמריקאים בכמות אסטרונומית. שם, גם בסרטים הזניחים ביותר, האפקטים נראים טוב). "אני לא מאמין אני רובוט" משופע באפקטים, הוא מאוד מגזים בכמות האפקטים שבו, אבל בחלק גדול מהפעמים זה נראה מקצועי לגמרי, חלק אינטגרלי מהסרט, משהו שלא מפריע להיטמע בעלילה. אפשר להיטפל לניטפוקים, ולומר שיש מקומות שבהם המסך נראה מואר מדי, ויש מקומות שבהם האפקטים מוגזמים מדי, וניכר שהבמאים השתדלו קצת יותר מדי, אבל ברוב דקות הסרט, ובעיקר בגלל רוח השטות השורה על הסרט הזה, יש משהו סוחף ומידבק ביצירה המרנינה הזו.

סרטי מדע בדיוני מעניינים אותי רק אם יש להם משהו עמוק להגיד על החיים שלנו מעבר לסיפור המתח שהם מספרים. וכאן יש נסיון לומר משהו על היחסים בין גברים לנשים, על המקום של הגברים והנשים בעולם שלנו (וזה לא מקרה שהסט-פיס הכי מרשים בסרט מתרחש במטבח, שהוא אולי כן ואולי לא מקומה של האישה), ואולי יש גם נסיון לבדוק את מקום הדת בסרט (בדמות רובוט יהודי. זה החלק הכי תמוה בסרט, אבל גם הכי מצחיק). אבל הבמאים לא באמת מצליחים לנסח איזושהי אמירה קוהרנטית על יחסי הגומלין בין המינים, ועל תפקידי הגברים והנשים בעולם המודרני.

אז לא, אין כאן באמת תובנות פילוסופיות עמוקות. לפחות לא משהו שאפשר לקחת באופן רציני. כי אם הכוונה היא ליצור איזשהו גבר חדש, גם רגיש וגם כוחני, אז אי אפשר באמת לקחת את זה ברצינות. אבל יש משהו מלא דמיון וברגעים מסוימים פוער אישונים ממש בהמצאות הרבות שבמהלך המסע המשוגע הזה. אולי היתה חסרה קצת משמעת לבמאים תסריטאים. אולי הם היו צריכים לשלוח את התסריט הזה לצ'ארלי קאופמן, שיטרלל עוד יותר את המסע הזה, אבל יצמיד את המשמעות הפילוסופית אל המסע. כמו שהוא, "אני לא מאמין, אני רובוט" הוא סרט כיפי, מצחיק מאוד, מרשים מאוד, אבל קליל כנוצה, ולא באמת משאיר עקבות (מלבד לומר משהו כמו: אני לא מאמין, זה סרט ישראלי!).

ובכל זאת: איזה סרט מגניב זה! סרט שעושה כיף, גם אם היה בו פוטנציאל למשהו משמעותי יותר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אני לא מאמין, אני רובוט: הביקורת

  1. זה סרט מקסים! "אני לא מאמין אני רובוט!?" מי היה מאמין שעם שם כזה טיפשי יצא סרט כל כך מעניין!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s