מה כבר יכול לקרות: הביקורת

1. אני איתן, ואני לא ראיתי (ולא קראתי) אף אחד מחלקיו של "שר הטבעות" (כך שכל הבדיחות שיש ב"מה כבר יכול לקרות" שקשורות לדמויות משם עברו לי מעל הראש)

2. אני איתן, ולא אהבתי את "מועדון קרב" (גם משם מצטט הסרט הזה, ואני לא בטוח מה הקשר)

3. אני איתן, ואני לא יודע מי זה דובדבני וקובץ'

4. אני איתן, ואני לא רואה "ארץ נהדרת" (וממעט הקטעים שראיתי, לא ממש צחקתי)

————————–

אז עם כל הוידויים האלו מלמעלה, אולי אני לא צריך בכלל לכתוב ביקורת על "מה כבר יכול לקרות". אולי אני בכלל לא יכול להבין את הסרט הזה.

נדמה לי שאחרי השנה שעברה, השנה שבה "אפס ביחסי אנוש" היה להיט כל כך גדול, וגם "שושנה חלוץ מרכזי" הלך לא רע, ישב מישהו ואמר: אה, אז הקהל הישראלי אוהב קומדיות, הא?! אז בוא ניתן להם קומדיות. אז הנה מגיעים "איביזה", שאוטומטית הפך לילד הכאפות של הביקורת (ובצדק), והנה מגיע גם "מה כבר יכול לקרות". קומדיה עם הרבה קומדיה, רק בלי שום ערך מוסף. סרט שברגעים רבים ממנו חייכתי, ובכמה אף ממש צחקתי, אבל זה מסוג הסרטים שכבר ביציאה מהאולם חשבתי: רגע, אז מה בעצם היה שם?

what can happenכי הסיום של הסרט, זה שמביא איתו כביכול את מוסר ההשכל שלו, הסיום הזה חושף את כל חולשותיו: אין כאן באמת דמויות, ועלילה, ומסע של שינוי, ועוד מונחים דרמטיים כאלו שתסריט טוב משופע בהם. יש כאן הרבה (מאוד מאוד מאוד) סטאפים קומיים, והרבה פייאופים שלוחצים על בלוטת הצחוק. וכשאני אומר לוחצים, אני מתכוון לוחצים. בכוח. בברוטליות לוחצים. ברעש מחריש אזניים. בהגזמות קולניות מאוד (אני לא בטוח שעופר שכטר, שחקן מעולה בד"כ, ירצה לזכור את ההופעה הסופר-אובר-דה-טופ שלו כאן).

אולי יש כאן נסיון לעשות צוקר-צוקר-אברהמס. אתם יודעים, "טיסה נעימה" כזה. מעין פרודיה על סרטים. כל הקטעים שדנים ב"שר הטבעות" כנראה הצחיקו מאוד את כל מי שראה את הסרטים האלו (שזה כנראה כל העולם, חוץ ממני). ואם לוקחים את כל הקטעים האלו ומחברים אותם ביחד, אולי אפשר היה באמת לעשות סרט קצר מבריק למדי בסגנון "האקדח מת מצחוק", למשל. אבל יש כאן נסיון לעשות קומדיה הרבה יותר גדולה מזה. וצריך לומר: דובדבני וקובץ', הם, כנראה, קומיקאים מוצלחים למדי, כפי שהם מתגלים בסרט הזה, כמו גם הבמאי, אופיר לובל, שהביא איתו מ"ארץ נהדרת" הטלויזיונית את ההבנה האינסטינקטיבית של פאנץ' קומי, ושל טיימינג מדויק לסוג כזה של סרטים. אבל הם הביאו איתם גם את הצורך לצעוק בקול גדול מאוד

זאת קומדיה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אז יש הרבה מוסיקה רועשת בסרט הזה, והרבה צעקות, וטריקים ויזואלים מיותרים (ספליט סקרין, מצלמה מתהפכת, ועוד כהנה וכהנה). ויש גם פלאשבקים מיותרים לילדות. ואין ממש קשר בין אפיזודה אחת לשניה.

אבל, בכל זאת חייכתי ברוב דקות הסרט. ההפקה מרשימה. בניגוד ל"איביזה", הכשרון הקומי כן בא לידי ביטוי. יש סוג של הגיון במחשבה (גם אם היא שטוחה לחלוטין). אז לא, ממש לא סבלתי מ"מה כבר יכול לקרות". אני רק לא מבין מי ומה. זה סרט בסדר כזה, אבל גם כזה שאני שוכח ממנו מהר מאוד. חביב, אבל הו כה זניח.

(אה, כן: מאז Cast Away עם טום הנקס לא ראיתי פרודקט פלייסמנט כל כך חסר בושה בסרט קולנוע. במידה מסוימת, "מה כבר יכול לקרות" הוא בעצם סרט פרסומת בן שעה וחצי לRC קולה)

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “מה כבר יכול לקרות: הביקורת

  1. איתן – שלום
    אני פה חדש – מלפני רגע קט!!.
    מאוד מאוד מבקש ומסוקרן לדעת:
    (ממך או מכול מי שיודע)
    מה הם 2 הקטעים המוסיקליים !? (הנפלאים).
    בהתחלת ובסוף הסרט (הממכר).
    " אנה ערביה " של עמוס גיתאי.
    ———–
    איתן – הבלוג שלך מעולה ומרתק.
    אנה המשך בדרכך המבורכת.
    בתודה מראש.
    קישלובסקי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s