אהבה וחסד: הביקורת

(שם הסרט במקור: Love and Mercy)

הסרט הזה מגיע עם הילה של ביקורות מעולות מחו"ל (90% עגבניות טריות), ועם הרגשה ששני השחקנים הראשיים יהיו מתמודדים מרכזיים למועמדות לאוסקר. אז עם כל זה, הלכתי לראות את הסרט, עם ציפיות לקבל יצירה שהיא לכל הפחות מרגשת וסוחפת.

לא.

אכזבה גדולה.

love and mercyכשמגיע מישהו ואומר למפיק: יש לי רעיון. אני רוצה לעשות סרט על חייו של בריאן ווילסון, הסולן של הביץ' בויז, המפיק צריך לומר ליוצר: רעיון נחמד, אבל מה אתה רוצה לספר בעצם? מעבר לסיפור הבסיסי, מה מעניין אותך בסיפור הזה? למה אתה רוצה לספר דווקא אותו? נדמה שכאן המפיק לא שאל את השאלה הזו, וכך יוצא שביל פולהאד הבמאי פשוט מספר סיפור מרתק, רק שהוא לא ממש מספר אותו. יש כאן את כל הנקודות שמראות שיש כאן בסיס סיפורי, אבל אין פיתוח לנקודות האלו. הכל נשאר שטוח, בלי עומק ופרשנות.

כי אם היתה כוונה לחפש את הטירוף שביצירה, את האמונה שאמנות היא עבודה של אדם שנמצא באיזשהו סוג של טרנס, לא במצב נורמלי, אז יש כאן בסיס לעימות הנורמליות עם השגעון. הרי הרופא הזה שלוקח שליטה על החיים של גיבור הסרט, הוא פסיכי בדרכו. הוא שתלטן, ולא ממניעים תרפיוטיים טהורים. בריאן ווילסון, הסולן של הביץ' בויז, הוא מכרה זהב בשבילו. והרופא הזה מנטר את חייו, כולל חיי האהבה שלו, מחליט מי יראה אותו, כמה, ולמה, עוקב אחריו, מסמם אותו בתרופות, והכל כאילו לטובתו של החולה. אז מי הנורמלי כאן?

נשמע מרתק.

אז זהו, שלא.

כי החלק הזה בסיפור תופס נפח יחסית מצומצם בסרט הזה. במקום זה בוחר הבמאי לספר על כל חייו של בריאן ווילסון. הסרט הולך קדימה ואחורה בסיפור הזה, מחייו תחת שלטונו של רופא לבין חייו אז, כשכוכבם של הלהקה שלו ושל אחיו דרך. חצי מהסרט מתרכז בתיאור היצירה של האלבום Pet Sounds, ואח"כ, ביצירת להיטים נוספים. אבל כל החלק הזה, למרות העבודה מעוררת ההערכה של פול דאנו בתפקיד הראשי, הכל נתפס אצלי כמשהו שיכול היה לשמש כתוספות ל-DVD של הלהקה. כמבט על אחורי הקלעים של היצירה של שירים מפורסמים. איך הם נוצרו, ומה היה תהליך העבודה שלהם. משהו שיעניין במיוחד את האנשים שמכירים ואוהבים את השירים האלו, אבל ירים את הגבה של כל אלו שלא ממש שוחים בחומר. ועם כל הכבוד, אני מכיר כמה שירים של הביץ' בויז (במיוחד את Good Vibrations, שהיצירה שלו תופסת אולי 10 דקות מזמן הסרט), אבל הסרט הזה הוא יותר פריט לאספנים, ופחות דרמה שמספרת על השגעון שביצירה.

במרכז החלק השני של הסיפור יש סיפור אהבה עם בחורה, איך הסיפור הזה משנה את חייו של בריאן, וכיצד הוא משתחרר מתפיסתו של רופא משוגע. אבל אני לא יכול להאמין לסיפור האהבה אם הבחורה (אליזבת' בנקס) מסתובבת כל הזמן, אבל ממש כל הזמן, מאופרת, מסודרת שיער, לבושה בשמלות מרשימות, בנעלי עקב. אין רגע בסרט שבו היא לא מטופחת למשעי. אין שניה שבה היא מורידה את המסכה, הופכת לבן אדם שאני יכול להאמין לו, להתאהב בו. אפילו את הסלט במטבח היא חותכת לבושה בשמלת ערב. זאת לא אשה שמישהו יכול להתאהב בה. זאת בובת ברבי. וכאן כל הסיפור שמשפיע על גיבור הסרט עף מהחלון.

אז מה שהבמאי עושה כאן הוא שימוש מוגזם מאוד בעריכת פסקול. כי הוא כנראה הרגיש בחוסר הדרמטי של הכשלון להיכנס לתוך הטירוף הפרטי של בריאן ווילסון, אז פולהאד הבמאי משתמש שוב ושוב בטריק של הגברת סאונד הסביבה למקסימום, ואז חיתוך חד לשקט. ויש גם שימוש בטריקים של צילום השחקן (פול דאנו) בחומר צילומי אחר, שיגרום לי להאמין שמדובר בצילומי ארכיון, וסצינה אחת מלאכותית שבה ווילסון הצעיר מסתכל על ווילסון המבוגר מסתכל על ווילסון הילד. מעין טריק של במאי שלא יכול להעביר את בסיס הטירוף של הדמות הראשית באמצעים נטרוליסטים (למרות שהשחקנים, שניהם, עושים עבודה מעולה, שלא גולשת למנייריזם), אז הוא מוסיף המון אלמנטים צורניים שרק מדגישים את המלאכותיות.

ועוד לא דיברתי בכלל על הסיפור של ההשפעה של האבא, סיפור שכמעט ולא קיים בסרט. בסצינה אחת הדיאלוג מספר את כל מה שלא נמצא בסרט (בריאן ווילסון פיטר את אבא שלו. לא רואים את זה בסרט, אבל האבא מתלונן על זה. במקום להראות לי את זה, מספרים לי על זה).

בקיצור, החמצה מצערת, "אהבה וחסד". סרט שהיה בו חומר מרתק, אבל הדרך שבה הכל מתרכב לכדי סרט קולנוע לוקה מאוד בחסר. אכזבה גדולה, הסרט הזה (אני מניח שמעריצים מושבעים של הביץ' בויז ימצאו בו ערך נוסטלגי. כל השאר יכולים לדלג. במקום לגרום לי להתאהב מחדש בשירים שאני מכיר, או לחפש עוד שירים שאני לא מכיר של הלהקה הזו, הסרט הזה בעיקר מוציא אותי לרחוב עם כאב ראש).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

3 מחשבות על “אהבה וחסד: הביקורת

  1. כתבת על הטרנס בו נמצאים במהלך יצירה. זה מיתוס. בכלל, הגאון המשוגע זה מיתוס מתועב שהוליווד נוטה לפטם. הסרט מתמודד עם זה באופן מעולה רגיש וחשוב מכל – נדיר.

  2. איתן, מסכים עם כל מילה שלך. הסיפור בהווה רוקן מכל אלמנט אנושי ונשארה רק מלודרמה מוגזמת ולא אמינה. ממש לא אהבתי את המשחק של קיוזק שמתאמץ לחפות במניירות פיזיות על דמות לא מפותחת ולא מספיק מעניינת.

  3. לראשונה מתגלעת בינינו מחלוקת (ולא משנה שאינך מכיר אותי). שמחה שלא קראתי את הביקורת לפני…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s