פרש בודד: הביקורת

(שם הסרט במקור: The Dark Horse)

בימים שחורים מאוד שעוברים על מדינת ישראל בזמן האחרון, ימים של אלימות בלתי נתפסת, ימים של הסתה, הפחדה, וטרור שמגיע מתוכנו, בימים החמים האלו מגיע סרט מרחוק-רחוק, מניו-זילנד, והסרט הזה הוא הדבר הנכון במקום הנכון בזמן הנכון. יצירה שמעמתת את הגישה האלימה עם הגישה השקולה, את אלו שמשתמשים בכוח אל מול אלו שמשתמשים במוח. "פרש בודד" הוא סרט שלא נרתע מלהציג את העליבות ואת התנאים שמצמיחים קשיחות, והוא מבין אותה, אבל הוא לא מצדיק אותה. להיפך. הוא מציע דרך אחרת. דרך שלטווח הקצר אולי נראית מיותרת ומגוחכת, אבל בטווח הארוך היא קוצרת פירות שאף אחד לא היה מדמיין.

dark horse new zealand 1האמת שתנאי הפתיחה לא היו מעודדים. כשהלכתי לראות את הסרט הזה ידעתי רק שקליף קרטיס משתתף בו בתפקיד הראשי. זכרתי אותו מתפקיד קטן ומרגש ב"לרכב על הלוויתן" (הוא היה האבא של גיבורת הסרט), אבל מאז ראיתי אותו מעט מאוד. ראיתי גם את הטריילר, וחששתי שמא תחרות השח שבמרכז הטריילר תהיה יותר סמלית ושקופה, ופחות אינטלגנטית. ויותר מכך, הסצינה הראשונה של הסרט הגבירה את החששות שלי: היא מתארת אדם בשיא של התקף פסיכוטי, נכנס לחנות, מוצא בה לוח שחמט, ומתחיל לשחק ולדבר עם עצמו בסוג של אמוק. אבל אז משהו השתנה: בשיא הסצינה הזו, ברגע שבה לוקחים אותו בצרחות ובכוח אל המוסד הסגור – דווקא אז נחתכת הסצינה בבת אחת. כי זה לא סרט נצלני על אדם שמוצא גאולה דרך משחק שח, או משהו כזה. זה סרט הרבה יותר אינטלגנטי וחכם מזה.

כי "פרש בודד" מתרכז בתיאור המציאות הקשה של חייהם של המאורים בניו-זילנד. בדרך האלימה שבה הם מתמודדים עם היום-יום המדכא שלהם. ואל תוך החיים האלו מגיח אדם שלכאורה הוא חלש. גבר מוכה גורל, שצמוד לתרופות שמדכאות את המחלה הנפשית שבו, שאין לו דבר מלבד אחיו (שגם הוא לא רוצה בו), וגם מצבו הגופני לא משהו (קרטיס העלה המון במשקל כדי להתכונן לתפקיד הזה). בן אחיו עושה סימנים של בחור צעיר שנגרר אל המציאות האלימה בעל כורחו. וגיבור הסרט, מתוך כבוד לאחיו, לא מנסה להניא את הצעיר ממסלול החיים העכור המחכה לו (לפחות לא על פני השטח), אבל משהו בהתנהלות העדינה שלו, שהיא לכאורה התנהגות של חלשלוש, אבל יש בה הרבה אומץ ועוצמה, משהו בו מידבק. הוא סוחף, יש בו כריזמה שקטה שמלמדת את ילדי האזור שייכות, גאווה בעצמם, ואל גל האהבה הזה מצטרף גם אותו בן אח.

ואולי יש בו, בגיבור הסרט, סוג של חולשה פיזית, אבל יש לו אומץ לבוא ולעמוד בתוך מרכזי הכוח של האלימות הנוראה, ולנצח אותם דווקא בדרכים לא אלימות. כבר בחלק הראשון של הסרט יש סצינה בה מוציא גיבור הסרט את הנער מתוך מלתעות של חבורת רעים בעזרת דיבור חכם, ולא בעזרת האגרוף. וזה מותח קו עד לסוף, שבו הולך גיבור הסרט עד הקצה כדי ממש להציל את הנער, לתת לו תקווה, גם אם המחיר יהיה מוות אלים (באותה נקודה עלה בזכרוני הסוף של "גראן טורינו" של קלינט איסטווד. שימוש בחוכמה אל מול חבורה שמכירה רק אלימות ינצח בסופו של דבר).

dark horse new zealand 2ובתוך זה לא שוכח הסרט לשלב את אלמנט התחרות. כשהגיעה הסצינה הזו הבנתי פתאום כמה הייתי מושקע רגשית בסרט הזה. "פרש בודד" לא מתעסק באלמנט השח יותר מדי, אלא מתרכז יותר בקשר האנושי בין הדמויות, אבל התחרות מותחת דווקא בגלל זה – בגלל שהאנשים שבתחרות משחקים, לא הטכניקה של השח. והנצחון הוא של הרוח האנושית, לא של האלימות הלכאורה בלתי נמנעת.

הבמאי של "פרש בודד" מספר את הסיפור הזה בקצב מדוד, בלי פאניקה, ומשתמש בצילום מרשים בתנועה מתמדת, צילום בסטדי-קאם, שבעת ובעונה אחת מבטא את חוסר השקט של הדמות הראשית, אבל גם יודע לבטא את הנשימות ואת הדרך לרוגע (בהרבה רגעים  בסרט הרגשתי איך הצילום ממש מסתנכרן לקצב הנשימות של הדמויות המצולמות, דבר שמבטא רגישות גבוהה של הצלם ושל הבמאי לאמוציות המובעות בסיטואציה נתונה). ב"פרש בודד" יש סינכרונציה מתואמת היטב בין הסיפור הפשוט שאותו הוא מספר, לבין המשמעויות שמעבר לכך. בעיקר באים הדברים לידי ביטוי בסצינה מצוינת בה מבקש גיבור הסרט מאחיו להניח לבנו לבוא עימו לחוג השח, לעזוב את טקס החניכה האלים שהוא עובר כדי להתקבל לחבורת אופנוענים מפחידה.

לא מעט אנשים נוהגים לכנות את השמאלנים שבינינו 'עוכרי ישראל'. כאלו שאכפת להם מצדק ופחות מערכים לאומיים. הפרש הבודד מלמד את הילדים ערכי שייכות, פטריוטיות, אבל גם המנעות מאלימות. אז לא, אלו שנמצאים לכאורה בשמאל הם לא פחות פטריוטיים מאלו הדוגלים בשמירה כוחנית על הגבולות. כי גם לאלו שלא מאמינים באלימות יש תחושת שייכות, וגאווה לאומית. ואת זה הסרט הזה מראה בצורה מעוררת הערכה, דרך הדמויות ודרך סיפורן האוטנתי, ולא בצורה דידקטית. ובשילוב של השיעור החכם הזה ושל הסיפור האנושי הכל כך מדויק – שם נמצאים הריגוש והאינטלגנציה שבחוויה שבצפיה בסרט היפה הזה, "פרש בודד". סרט מרגש ומומלץ.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s