אוסקר שפה זרה 2016: מקבץ שני

הדד-ליין של האקדמיה האמריקאית להגשת הסרטים לקטגוריית השפה הזרה עדיין רחוק, עוד כמעט חודש, אבל קצב פרסום הבחירות של המדינות השונות מסחרר. כמעט חודש עד הדד-ליין, ויש לנו כבר 20 מדינות. רק לפני 5 ימים פרסמתי כאן את המקבץ הראשון, ובו פירוט על 10 הסרטים הראשונים שנכנסו למירוץ, וכבר יש לנו עוד עשרה סרטים בקנה. אז הנה הפירוט של 10 הסרטים הנוספים שנכנסו למירוץ בימים האחרונים. הפעם אני פחות מתלהב מהמבחר, אבל יש כאן לפחות סרט אחד שראיתי ואהבתי, ועוד אחד שראיתי ופחות התלהבתי ממנו. כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

פנמה – קופסא 25 (Caja 25) – בימוי: מרסדס אריאס, דלפינה וידאל

סרט דוקומנטרי הפותח צוהר להסטוריה של פנמה, ובאופן ספיציפי, לאירוע מכונן בדברי הימים הלאומיים של המדינה הזו, ובכלל, של אמריקה: הסרט מסתכל על כריית תעלת פנמה דרך מכתבים ששלחו הפועלים שעבדו שם אל אלו שנשארו מאחור. דרך המכתבים יוצאים לאור סיפורים על תנאי עבודה קשים, מחלות, אפליה, מציאות יומיומית אפורה שבתוכה מעז האדם הפשוט גם לחלום על חיים טובים יותר.

נדמה לי שיש כאן סיכוי לסרט מעניין, אבל השאלה היא איך בדיוק יועברו למסך הקולנוע המילים, הסיפורים, האוירה הקשה, אבל גם החלומות. האם באמצעות וויס-אובר? אנשים שיקריאו את המכתבים אל מול המצלמה? שחזורים? אנימציה? חלק מהתשובה ניתן למצוא בטריילר, אבל אני לא יודע לגבי המוצר המוגמר.

עירק – זכרונות באבן (Bîranînen Li Ser Keviri) – בימוי: שאוקאט אמין קורקי

שני חברי ילדות מבקשים לביים ולהפיק סרט שיעסוק בטבח שסדאם חוסיין ביצע בעם הכורדי. לשם כך הם מחפשים שחקנים, צלמים, אתרי צילום, וכל מה שצריך כדי להפיק סרט. "זכרונות באבן" עוקב, לא בלי הומור, אחרי תלאות ההפקה של סרט שכזה, ובאופן ספיציפי יותר, אחרי ליהוק השחקנית הראשית. כשנדמה שכבר לא תימצא השחקנית המתאימה, דווקא מגיעה אחת כזו, אבל היא זקוקה לאישור מהאפוטרופוס שלה כדי להופיע בסרט, אבל הוא לא מוכן, כי זה לא צנוע שנשים תופענה בסרטים. זוכה פרס הסרט הערבי הטוב יותר בפסטיבל אבו-דאבי, "זכרונות באבן" נראה סרט לא רע בכלל, ולכל הפחות מסקרן.

שבדיה – יונה ישבה על ענף והרהרה על הקיום (En Duva Satt På En Gren Och Funderade Över Tillvaron). בימוי: רוי אנדרסון

את הסרט הזה כבר ראיתי בפסטיבל ירושלים. אם לומר את האמת, קצת התאכזבתי. וזה לא בגלל שהסרט הזה רע, או מעצבן, או לא ראוי. זה יותר בגלל שבאתי עם ציפיות גבוהות. הרי זה הסרט שזכה בפרס הראשון בפסטיבל ונציה בשנה שעברה. וחוץ מזה, ראיתי והתרשמתי מאוד משני סרטיו הקודמים של אנדרסון. אז יצא שסרטו האחרון דומה לסרטיו האחרים, ויש בו לא מעט הומור, וגם רגע או שניים מדהימים ממש (מכניסים אנשים לאיזשהו תוף ענק שמסתובב, ומדליקים אש מתחת), אבל החוויה הכללית שלי מהסרט היתה קצת עייפה. כי כמו סרטיו האחרים של אנדרסון, גם הסרט הזה הוא מעין אוסף של מערכונים, וככזה הוא מאוד לא אחיד ברמתו. חלק מצחיקים מאוד, חלק מרגשים, חלק משעממים, וחלק סתמיים. למרות שיטת הצילום המאוד מיוחדת, ולמרות שיטת הבימוי הייחודית של אנדרסון, לא הכל עבד לי כמו שצריך בסרט הזה, כך שבסופו של דבר, זה סרט לא רע בכלל, אבל הפעם המוזרות המובנית שלו עברה אלי בקהל יותר כמניירה שכבר מתחילה לעייף. וחוץ מזה, אני לא מאמין שיש לסרט הזה איזשהו סיכוי באוסקר. אני בטוח שלשבדים היו סרטים אחרים בקנה.

סין – טוטם הזאב (Lang tu Teng). בימוי: ז'אן ז'אק אנו

מבוסס על ספר באותו שם, ז'אן ז'אק אנו, הבמאי הצרפתי הותיק, שהתעסק בעבר עם סרטים ובהם חיות (למשל, "הדב"), נשכר ע"י הסינים לביים את האפוס הזה, שעל פניו נראה מרשים וסוחף. בזמנו של מאו טסה טונג, סטודנט צעיר מבייג'ינג נשלח אל ערבות מונגוליה כדי ללמד את ילדי התושבים שם. בהגיע האיש העירוני אל הסביבה הפראית הזו הוא מנסה להסתגל לאורח החיים הכל כך שונה ממה שהוא מכיר, ובעיקר ליחס לחיה השולטת בערבה – הזאב. הוא מחליט לאמץ גור זאבים ולגדל אותו בעצמו, אבל הוא מחויב לוותר עליו. הטריילר מציג את גודל ההפקה המרשים, אבל הביקורת שקראתי על הסרט הזה אומרת שזו גם הבעיה שלו, כי עם כל ההוד וההדר של ההפקה הזו, תיאור הדמויות האנושיות בסרט ומערכות היחסים ביניהן לוקה מאוד בחסר. ועדיין, יש משהו מסקרן בטריילר הזה.

אוסטריה – לילה טוב אמא (Ich Seh, Ich Seh) – בימוי: סברין פיאלה, ורוניקה פראנץ

הסרט הזה הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון, והוא מאוד הרשים אותי. אמנם מדובר כאן בעבודה קצת בוסרית, אבל הקור הקליני שלו, והאפקטיביות המחרידה שלו עובדת רוב הזמן.

לסרט סיפור פשוט: אמא עברה ניתוח. היא חוזרת הביתה להחלים. יש לה תחבושות על הפנים, וההתנהגות שלה חשודה. שני הילדים מתחילים לחשוש שאמא שלהם היא לא אמא שלהם. החשש מתחזק לאט לאט עד החלק האחרון והמחריד באמת של הסרט. אמנם יש לסרט הזה סוף קצת מאכזב, וגם בהתחלה הוא קצת מקרטע, אבל האפקט הכללי הוא מרשים ביותר.

פינלנד – הסייף (Miekkailija). בימוי: קלאוס הארו

פינלנד מגישה לשיקול האקדמיה האמריקאית סרט שאין בו שום דבר פיני (ובכך, אגב, היא מסתכנת בפסילה). הסרט מתרחש בברית המועצות הקומוניסטית, והוא עיבוד חופשי לסיפור אמיתי של ספורטאי סייף בשם אנדל נליס. הוא נמלט מהמשטרה החשאית אל עיר נידחת, שם הוא מצא עבודה כמורה. הוא התחיל לאמן חבורה של ילדים בספורט שאותו הוא מכיר. כשעולה האפשרות לשלוח את הילדים לתחרות לאומית, עולה גם הסכנה שהמשטרה החשאית תעלה שוב על עקבותיו, אבל הוא כבר כבש את לבבותיהם של הילדים, והדילמה היא האם להקריב את עצמו בשבילם, או לאכזב אותם ולברוח על נפשו. קלאוס הארו, הבמאי, ביים לפני כמה שנים סרט חביב שנקרא "מכתבים לכומר יאקוב". באותה שנה זה היה הסרט שפינלנד שלחה לאוסקר, והנה הוא עושה זאת שוב. אם לשפוט מסרטו הקודם (וגם ממה שאני קורא על החדש), "הסייף" יהיה דרמה עדינה, עדינה מדי. במקום ללחוץ על כפתורים דרמטיים, הארו כנראה מעדיף לספר סיפור מינורי. וזה קצת חבל.

נורבגיה – הנחשול (Bølgen) – בימוי: רואר אוטאאוג

לא, לא הסיפור על הניסוי ההוא של המורה ההוא בבית הספר ההוא על פשיזם ונאציזם. יותר כמו הגרסה הנורבגית של "סאן אנדריאס", או של סרטיהם של וולפגנג פטרסון ושל רולנד אמריך. כלומר: סרט אסונות עם אפקטים. זה שהסרט מדבר נורבגית ולא אנגלית לא אומר שהוא יותר טוב.

זהו יומו האחרון בתפקיד של גיבור הסרט. הוא עובר למקום אחר, לעיר אחרת. אבל דווקא באותו יום אסון טבע מכה. והצונאמי מגיע. יש לו עשר דקות להציל את הבת שלו. האם הוא יצליח? לא בטוח שאני רוצה לדעת. מה גם שלפי מה שקראתי על הסרט, יש לו בסיס במציאות, אז מה שזה אומר בעצם, שהסרט הזה הוא כמו מסמך אקולוגי שקוף ונצלני. בקיצור: אולי האפקטים כאן מרשימים, אבל אני לא בטוח שאני ארצה לראות את הסרט הזה.

יוון – קסנייה (Xenia) . בימוי: פאנוס ה. קותראס

הסרט הזה הוקרן בפסטיבל הקולנוע הגאה לפני כמה חודשים, אבל דילגתי עליו. מהביקורות שקראתי עליו אפשר לנחש שמדובר בסרט לא רע בכלל, אם כי קצת ארוך מדי, ולא אחיד ברמתו. אחרי שאימו נפטרה, יוצא גיבור הסרט בן ה-16 (וההומוסקסואל) לחפש את אחיו הבכור. ביחד שניהם הולכים לחפש את האב שברח, כדי שיוכלו לקבל אזרחות יוונית. בדרך הם עוברים כל מיני הרפתקאות, משעשעות יותר או פחות. יכול להיות לא רע, הסרט הזה.

ונצואלה – נסחפת עם זרם הנהר (Dauna. Lo que Lleva el Rio). בימוי: מריו קרספו

מדינות שבהן תעשיית הקולנוע לא מפותחת מגישות לפעמים סרטים שהקולנוע בהם מאוד ראשוני, פרימיטיבי אפילו. הסרט הזה נראה כמו נסיון ללמד על זכויות האשה במקום כמעט נטוש הנשלט ע"י מסורת עתיקה, שבה, כמובן, לאשה אין הרבה מרחב תמרון. האשה שבמרכז הסיפור מבקשת להיחשף לחינוך, ללמוד על העולם, והיא מתעקשת לחזור חזרה אל הבית שלה, הקהילה שלה, ולהביא את שחרור המחשבה אל האנשים שאיתם היא גדלה, אבל הם, כמובן, נשארים מסוגרים, מסרבים לקבל את רוח השחרור של המודרניזם, של ההשכלה. סרט שעל פניו נראה אולי יפה לעין, אבל הוא דידקטי מדי, כזה שרומס את הסיפור והדמויות כדי להעביר מסר.

דרום קוריאה – הכס (The Throne). בימוי: לי ג'ון-איק

לכאורה, סרט הסטורי מהסוג שאני פחות מחבב. אבל נדמה לי שיש כאן דרמה עצומת רגשות שיכולה לעניין אותי. זה סיפור על מלך שנאלץ להילחם בכוחות שמנסים לנשל אותו ממעמדו, וגם בכוחות מבית, ובראשם הבן שלו. וכך הוא שופט את יציר חלציו להיכלא בתוך קופסא קטנה (כן, זאת שרואים בסוף הטריילר), ללא אוכל, במשך ימים ארוכים. הוא בעצם שופט את הבן שלו למוות איטי ומיוסר מרעב. השחקן הראשי שלוהק לתפקיד המלך כבר מוכר – זהו קאנג סונג הו, שכיכב בסרטיו של בונג ג'ון הו ("רכבת הקרח", "המארח"), ובהכירי את יכולותיו הדרמטיות, יש סיכוי שהסרט הזה הוא עוד חוליה בשרשרת של סרטים קוריאנים מצוינים.

——————

עד כאן 10 סרטים נוספים שנכנסו למירוץ על האוסקר לסרט בשפה שאינה אנגלית. ספטמבר הולך להיות חודש עמוס, עם לא מעט סרטים מעניינים שיוצאים למסכים, ועם פסטיבל חיפה בסופו. בתוך כל זה אני אמשיך לעקוב אחרי הבחירות של המדינות השונות.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “אוסקר שפה זרה 2016: מקבץ שני

  1. עירק – הוקרן בחיפה בשנה שעברה וגם ניתן להשכרה באוזן. בהחלט, סרט טוב, אבל לא הייתי אומר שזה מתמודד רציני.

    קוריאה – הבמאי של "המלך והליצן" המצוין.

  2. Sweden-I have warned you that this is a very exhausting experience

    Greece -at 134 minutes this too long. The film would have benefited from a cut of 20 minuets that would make the film works better.It's not a bad film, just could be better if it was tighter and shorter

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s