אוסקר שפה זרה 2016: מקבץ רביעי

(הפוסט עודכן. ראו בהמשך)

לפני שישה ימים פרסמתי כאן את המקבץ השלישי של הסרטים שהמדינות השונות בוחרות לשלוח לשיפוט האקדמיה האמריקאית בקטגוריית הסרט בשפה שאינה אנגלית. מאז ועד היום התפרסמו עוד 11 בחירות של סרטים נוספים, וביחד עם 30 הסרטים שעליהם כתבתי בשלושת המקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי) יש לנו כבר 41 סרטים במירוץ. ועוד כמעט חצי חודש. אז הנה הפירוט של 11 הסרטים שנוספו השבוע לרשימה המסקרנת. כמו תמיד, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי:

קוסובו – אבא (Babai) – בימוי: ויסאר מורינה

ילד בן 10. אבא. אין אמא. אבא מנסה להבטיח עתיד טוב יותר לילד. אבא מנסה להשאיר את הילד אצל קרובים ולעבור את הגבול לגרמניה, להשיג עבודה. כסף. ילד לא מוכן להישאר בלי אבא. ילד נדבק לאבא, הולך איתו לכל מקום. סרט מהגרים. אולי מעניין ואנושי, אבל נדמה דידקטי מדי.

פקיסטן – אמא (Moor) – בימוי: ג'אמי

(לא סתם קישרתי לדף ה imdb של הסרט. רק שם מצאתי טריילר מתורגם).

אחרי אבא יש גם אמא. והאמא כאן מתה. לא רק אם המשפחה, אלא גם, כנראה, האמא הגדולה, המדינה. כן, זה כזה סרט. יצירה שהסמליות שלה שקופה, והיא אפילו לא סמליות, אלא ממש נאמרת בגוף הסרט.

במאי הסרט נסע לארה"ב כדי ללמוד קולנוע, ורק אח"כ חזר לביתו הפקיסטני כדי ליישם את שלמד. ואכן רואים בטריילר את ההפקה המרשימה. הוא רק שכח שצריך לכתוב תסריטים כדי לעשות סרטים. ועם כל החידוש שבסרט פקיסטני שערכי ההפקה שלו מודרנים ממש כמו במדינות מערביות מתקדמות, נדמה שבסופו של דבר מדובר בסרט פרימיטיבי.

גיבור הסרט מאבד את אשתו בהתחלת הסרט. ואז הוא צריך לגדל את בנו ולשרוד כלכלית במציאות לא קלה. והוא צריך לבחור בין הצעות לנוחות שמערבות שחיתות שלטונית לבין עוני. ביום יום הוא מנהל תחנת רכבת קטנה במקום נידח, וההצעות האלו, אם יענה להן, יגרמו להריסת תשתית הרכבת, אבל הוא אוהב את העבודה שלו. ויש גם עניין עם הבן הגדול, שגם הוא תועה באותם מסדרונות של הצעות לנוחות תמורת השתתפות בפעולות מושחתות. האם יש מקום לאדם נקי כפיים בפקיסטן של היום? הסרט הזה כנראה שואל את השאלה הזו בצורה שקופה מדי.

טאיוואן – המתנקשת (The Assassin). בימוי: הו שיאו-שיין

זוכה פרס הבימוי בפסטיבל קאן האחרון אינו סרט אהוב במיוחד ע"י הביקורת. כולם מודים שהיופי הויזואלי של הסרט הזה אדיר, אבל הרוב גם אומרים שאי אפשר להבין מהסרט הזה כלום. גם המבקרים בישראל שראו את הסרט הזה בפסטיבל ירושלים לא התלהבו ממנו, ואפילו אמרו שגם בתור אפוס אמנויות לחימה זה לא ממש מחזיק.

אני מניח שבבסיסו, "המתנקשת" היה יכול להיות סרט מעניין, על הניגוד בין רגש אנושי, לבין הצורך לרסן את הרגש במקומות ובזמנים מסוימים (כשצריכים לעשות דברים לא נעימים אבל הכרחיים. כמו לחסל מישהו). גיבורת הסרט היא, איך לא, מתנקשת, שמאומנת, איך לא, ע"י מדריכה קשוחה, שמאוכזבת מכך שבהזדמנויות שונות הגיבורה חסה על חיי מטרותיה בגלל נסיבות כאלו ואחרות (למשל, תינוק שמוחזק בידי האיש שאותו היא מחויבת להרוג). ועדיין, הגיבורה נשלחת ע"י המאמנת שלה למשימות חיסול שונות, כנראה כדי ללמוד לרסן את הרגש. נשמע מעניין. אבל המבקרים אומרים שלא כל כך.

ברזיל – מתי את חוזרת? (?Que Horas Ela Volta) – בימוי: אנה מוילארט

הסרט שברזיל שולחת השנה לאוסקר כבר עשה סיבוב פסטיבלים נרחב ברחבי העולם, כולל בירושלים לפני חודשיים (תחת השם "האמא השניה", שהוא שמו הבינלאומי של הסרט), אבל אני דילגתי עליו. נדמה לי שיש בסרט הזה משהו דידקטי מדי, סיטואציה שמוכתבת מלמעלה על ידי תסריטאית, ונדמית לי מלאכותית מדי, והכל כדי לדון בצורה לא אלגנטית בפערי המעמדות בברזיל. גיבורת הסרט היא עוזרת בית (רג'ינה קאסה הנהדרת, שהקסימה אותי לפני כמה שנים בסרט יפהפה שנקרא "אני, אתה, הם"). היא מטפלת בבנם המתבגר של המשפחה העשירה בה היא מטפלת, כמו גם דואגת לכל עבודות הבית. את ביתה הצעירה היא השאירה אצל קרובים שגידלו אותה. עכשיו, כשהילדה גדולה, היא מגיעה העירה כדי להיבחן בבחינות כניסה לאוניברסיטה, וזו גם הזדמנות לאם ולבת להתאחד אחרי הרבה שנים. אז הבת מתאכסנת אצל המשפחה הגדולה, שהוא גם חדרה הצנוע של המשרתת. וכאן מתחילה הדרמה, שכפי שאפשר לראות בטריילר, מהר מאוד מנותבת אל עבר "העשירים" נגד "העניים". נדמה לי שהסיפור הוא רק תירוץ לדיון בסטטוס החברתי של האנשים בברזיל, מבלי שבאמת יש דמויות אנושיות בסיפור הזה.

פרו – פלוני אלמוני (NN). בימוי: הקטור גאלבז

 הסרט הזה נדמה כמו סוג הסרטים שלא הרבה אנשים שמים אליהם לב, אבל הוא בדיוק מסוג הסרטים שאחרי שאני רואה אותם הם נשארים איתי לתקופות ארוכות. אלו סרטים צנועים מאוד, שקטים, שדנים בנושאים חברתיים ואנושיים, לפעמים קשים אבל לא בלי הומור, אבל הם נעדרים שיאים דרמטיים גדולים. הכל זורם בטבעיות. הטריילר של הסרט הזכיר לי את סגנונו של הבמאי הספרדי פרננדו לאון דה אראנואה ("ימי שני בשמש", "נסיכות").

הגיבור של "פלוני אלמוני" הוא גבר בודד שעובד כראש צוות חקירה המתעסק בזיהוי גופות שנמצאו בקברי אחים. בעיקר מדובר בגופות של קורבנות שמתו לפני עשרות שנים, בעת המהומות שהיו בפרו בשנות ה-80 וה-90. הסיפור של הסרט מתמקד במציאת קבר אחים שכזה עם תשע גופות. אחת מהן היא של גבר שנדמה שהמוות שלו היה אלים יותר משל השאר. בשלב זה, כל שנותר ממנו רק שלד, אבל פרטי הלבוש שהיו עליו נשארו במפתיע שלמים, ויש גם תמונה של בחורה צעירה על הגופה. אשה ששומעת על כך מקווה שמדובר בבעלה שנעלם מזמן, והיא מתאבלת עליו מאז, מבקשת לסגור כבר את מעגל העצב הזה. והדילמה של גיבור הסרט היא פשוטה: מצד אחד לעזור לאשה המסכנה הזו שהיגון שלה נוגע ללב, ומצד שני, מה אם החקירה מצביעה שבעצם לא מדובר באותו אדם?

סלובניה – העץ (Drevo). בימוי: סוניה פרוזנק

כשקראתי את התקציר משהו בי נדלק. הסתקרנתי לראות את הסרט. ואז ראיתי את הטריילר…

אז אולי זה רק טריילר, ולא מייצג את הסרט, אבל משהו בי נכבה. כי הסיפור הוא על משפחה: אמא ושני בנים. לפי מה שהבנתי הסרט מתקדם בהדרגה דרך שלוש זויות ראיה משתנות (שם האם ושל שני הילדים). וההתקדמות האיטית היא אל עבר טרגדיה. וגם מדובר במשפחה שמסיבה כלשהי ממעטת לצאת את תחומי הבית והחצר הפרטית שלה. "שן כלב" היווני? "התפוח" האירני? לא יודע. אולי יש בו משהו, בסרט הזה. בינתיים אני צריך עוד מידע על הסרט הזה. כי הטריילר מושך לכיוון הסרטים שמדגישים יותר את האספקטים האווירתיים יותר, את הצילום ואת השקט, ופחות את האנשים.

ליטא – הקיץ של סנגיילה (Sangaïlé). בימוי: אלנטה קאוואיטה

הסרט שליטא שולחת השנה לאוסקר מוקרן בישראל כבר כמה חודשים בהקרנות סינמטקיות. מדובר בסרט שזוכה להערכה רבה, אבל אני, איכשהו, לא מצליח להיסחף באהבה הגדולה כלפיו. סיפור פשוט של אהבה בין שתי בחורות צעירות מוכשל לטעמי בגלל שהבמאית דואגת לצלם ולעצב את הפריים בצורה מרשימה, ובדרך שוכחת לתת הסברים תסריטאים ופסיכולוגים לדברים שהדמויות עושות (כמו, למשל, מה עניין האובססיה של אחת הבנות לענייני מטוסים). אז כן, יש כאן סרט שמצולם יפה מאוד, אבל אני מצאתי את הסרט הזה יותר כמעטפה יפה אבל ריקה (כולל סצינת סקס אחת הכוללת את אחת הבנות לובשת שמלה עם נורות שכבות ונדלקות. למה? כי זה יפה).

גאורגיה – מוירה (Moira). בימוי: לבאן טוטברידזה

(לא מצאתי טריילר ברשת)

הסרט הזה כל כך סודי, עד שאפילו ב-imdb הוא לא קיים (לבמאי הזה יש סרט אחר השנה שהוא לא זה, ומצד שני, הוא יוקרן החודש בפסטיבל סאן סבסטיאן, ספרד, ומצד שלישי, אין לו טריילר)

התקציר מספר על גיבור הסרט, מאמוקה, בחור צעיר שמשתחרר מהכלא. הוא מחפש לחיות חיים שקטים, להשאיר את חיי הפשע מאחור. אמא עובדת בחו"ל, אבא נכה בכסא גלגלים. הוא לוקח הלוואה קטנה, קונה ספינת דיג וקורא לה מוירה, על שם אלת הגורל, ומצרף את אחיו הקטן לעזרה בעבודת הדיג עם תקווה לעתיד טוב יותר. אבל האח הקטן נמשך לחיי הפשע, והגורל לא מיטיב עמו…

התקציר נשמע גנרי למדי. ראינו כבר עשרות סרטים כאלו. השאלה היא הביצוע. אם היה לי טריילר, הייתי יכול לדעת משהו על הסרט הזה. בינתיים אני נשאר תועה באפילה.

עדכון:

ספרטק בתגובות מצא את הטריילר בשבילי. הנה הלינק. נראה דווקא לא רע, אם כי העריכה של הטריילר נראית עצבנית מדי. אבל משהו שם נראה לי מאוד אינטנסיבי. יכול להיות מעניין לפגוש את הסרט הזה איפשהו.

נפאל – טאלאקג'ונג נגד טולקה (Talakjung Vs. Tulke). בימוי: ניסצ'אל באסנוט

לא הבנתי כלום. אבל אולי לא צריך להבין. נדמה שהקולנוע הנפאלי נמצא עדיין במקום שלי נראה פרימיטיבי. קולנוע כמו שעשו בתחילת המאה ה-20. רק עם מוסיקה ודיאלוגים. סיפור של בחור צעיר שמחפש להחזיר לעצמו את הזהות האריסטוקרטית שלו כשהוא עדיין תקוע כפועל פשוט בכפר פשוט (בן המלך והעני?) – הסיפור של גיבור הסרט מסתבך כשמהפכה פורצת, וכל הקלפים נטרפים (ולפי הטריילר, הסרט הופך לבידור-מכות-אקשן שכזה, ולא לסרט רציני). לא נראה לי מעניין.

אסטוניה – 1944. בימוי: אלמו נוגאנן

במהלך מלחמת העולם השניה אסטוניה החליפה ידיים כמה פעמים. מידי הקומוניסטים, שהצרו את צעדי האסטונים מאוד, עד הנאצים, שהצרו את צעדי האסטונים מאוד, וחזרה לסובייטים, שהצרו וגו'… עד סוף שנות ה-80. כל שלטון דרש את הנאמנויות שלו, ולצורך הדרמטזיציה של הסיפור הזה לכדי סרט, יש כאן כמה מניפולציות כמו אהובה שנשארה מאחור, ואחים שהיו משני צידי המתרס. נראה כמו סרט שהוא אולי הפקה מרשימה, אבל כזו שתעניין בעיקר אסטונים, ולא את שאר העולם.

מקדוניה – לילה דבש (Honey Night) – בימוי: איבו טראז'קוב

אם הבמאי הזה יודע מה הוא עושה, אז זה יכול להיות סרט לא רע בכלל. מדובר בסרט שמתפתח בשני מישורים: אחד הוא המישור האישי, בו סגן השר חוגג את יום הנישואין שלו עם אשתו. באותו לילה חגיגי יעלו ויבואו כל המתחים והכעסים החבויים בין שני האנשים האלו. המישור השני הוא המישור הלאומי, ובו יתברר שגיבור הסרט מעורב בפרשת שחיתות הקשורה בהפרטה של חברה ממשלתית. השר שמעליו כבר נעצר ונחקר במשטרה, והוא הבא בתור.

התפרקות הנישואין והתפרקות החיים של הגבר הזה בכלל – אם הבמאי הזה ידע לערוך ולהגביר את הדרמה בשני המישורים במקביל, יכול להיות כאן סרט מעניין מאוד.

———————-

עד כאן 11 סרטים נוספים. יהיו עוד סרטים. יהיו גם עוד מקבצים אצלי בבלוג. דונט וורי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אוסקר שפה זרה 2016: מקבץ רביעי

  1. קוסובו – יוקרן בחיפה.

    טיוון – מצטרף למבקרים, כאשר הייתי אומר שגם היופי הוויזואלי לא תמיד עובד וחלק מההחלטות (כמו לדוגמא יחס מסך) נראים תמוהים למדי.

    ברזיל – אני דווקא חושב שזאת קומדיה והרבה יותר על יחסי הורים-ילדים מאשר על מעמד חברתי. בהקרנה שהייתי הקהל די התלהב מהסרט, אני קצת פחות (כפי ניחשת יש לא מעט סצנות מאולצות, לטעמי), אבל בסופו של דבר זה סרט לא רע ולא אופתע אם נגלה שעלה שלב (לרשימת ה9).

    ליטא – +1

    גאורגיה – https://www.youtube.com/watch?v=IZByRlNedD0

    אסטוניה – אתה קצת מגזים, אין כאן אחים משני צדדים אלא סתם שני צדים. אבל פחות או יותר כך, הסרט לא סוחף מספיק והתחושה שיש העדפה לנאצים על פני סובייטים לא עוזרת.

    נ.ב. הסרט הפלסטיני מוקרן במזרח ירושלים… אם מישהו מעוניין. 😉
    ———————–
    איתן לספרטק: תודה על הלינק לטריילר. עדכנתי בפוסט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s