סיקאריו: הביקורת

(שם הסרט במקור: Sicario)

יש משהו מתסכל בצפיה ב"סיקאריו". מתסכל – בגלל שבעת ובעונה אחת אתה צופה בבמאי בשיא כושרו, וגם בסרט מכעיס שמקרטע מאוד מבחינת הדרמה, והוא אפילו סרט שוביניסטי וגזעני.

סצינת הפתיחה של "סיקאריו" מהממת. כבר מכותרות הפתיחה, עוד לפני שנראית תמונה על המסך, כבר אז אפשר להרגיש משהו שונה באוויר. תקשיבו טוב לרגעים האלו. מוסיקה שקטה שלאט לאט (מאוד לאט) מתגברת (אחרי "התיאוריה של הכל", יוהאן יוהאנסון הוא השם החם בשטח המוסיקה המקורית לקולנוע. ובצדק). צילום מרחיב לבבות, שמצליח לתפוס גם את הקנווס הענק של המדבריות, וגם את המרחב הגדול שתופסים הפשע והטרור של ברוני הסמים במקסיקו  בעיירות קטנות וצפופות, ועדיין לתת קצב לסצינות האקשן האנרגטיות (רוג'ר דיקינס הגדול בעוד עבודה מפוארת), עריכה שיודעת לבנות מתח בעזרת קצב מדויק, ואפילו עבודה מאוד מוקפדת של עיצוב פס קול. הכל תורם לסצינת אקשן מותחת ונפלאה שמתפוצצת בנשמה.

sicarioואז, גיבורת אותה סצינה, שהיא גם גיבורת הסרט, נקראת אל משרד אקזקוטיבי כלשהו. ביחד עם השותף שלה למבצע היא יושבת בחדר המתנה. הם קוראים לה פנימה, ומודיעים לה שהם מבקשים ממנה להצטרף אל צוות שיפעל כנגד קרטלי הסמים של מקסיקו. איך, מי, מה יקרה בדיוק – הם יסבירו לה בדרך. ג'וש ברולין, בהופעה זחוחה ודוחה, מסתכל על המגויסת החדשה מלמעלה, בזלזול. 'תעשי מה שאני אומר לך, והכל יהיה בסדר'. ומה לגבי השותף שלה, שחור העור? הוא לא התקבל. אז הוא ממשיך למשך כל הסרט להיות נושא הכלים. הנהג. המשרת.

והאשה? במשך כל הסרט היא מנסה לקבל תשובות, להבין מה היא צריכה לעשות, מה תפקידה בכוח, ואיך היא יכולה לתרום. כל הזמן דוחים אותה בתשובות מתחמקות. כי הגברים מנהלים את העניין. היא רק צריכה לסתום את הפה, ולעשות מה שאומרים לה. מה גם שבמהלך הסרט היא מגלה, שוב ושוב, שהגברים משתמשים בה (בכל מיני וריאציות, אגב).

מה שיוצא מזה ש"סיקאריו" הוא בעיניי סרט שוביניסטי וגזעני, ולא רק זה, הוא גם צולע מבחינה דרמטית, כי הוא מציב במרכזו דמות קלולסית, שלא עוברת תהליך למידה אמיתי במהלך הסיפור. היא אמנם לומדת להבין שמשתמשים בה, אבל בשום מקום היא לא באמת לוקחת יוזמה, יוצרת פעולה ומובילה אותה. היא כל הזמן נסחבת עם הגברים, וגם אם היא לא תמיד עושה בדיוק מה שאומרים לה, אין באף רגע בסרט מקום שבו היא באמת יוצרת אירוע שישנה את הכל. אז איזו מין גיבורה זו, שתוביל סרט, שאפשר לסמוך עליה?

ולקראת הסוף, לקראת השואו-דאון המכריע, הגברת שלנו נעלמת לגמרי מהמסך, והכל נופל על כתפיו של בניסיו דל טורו. הוא יוצא למסע הציד, והגברת איננה. היא אפילו לא בחדר הפיקוד. פוף, נעלמה מהשטח. האשה יושבת בבית, והגברים יוצאים לשטח לעבוד, ולהציל את העולם. גם דפוק מבחינה דרמטית (הגיבורה הראשית של הסרט לא סוחבת אותו), וגם מתסכל מבחינה רעיונית (סרט שוביניסטי, כבר אמרתי).

שלא לדבר על האינסרטים שמנסים לספר לי על החיים הפרטיים של שוטר מקסיקני אחד, שאולי יתגלה בהמשך כמושחת. 'אבא, תתעורר. בוא נשחק כדורגל'. יש בערך 3 סצינות כאלו שמפוזרות במרחקים גדולים מדי אחת מהשניה כדי שבאמת יהיה להן אפקט כשאנו לומדים סוף סוף מי זה המקסיקני הזה, ומה תפקידו בכוח. גם כאן, הדרמה לא עובדת.

וזה כל כך חבל, לא רק בגלל שתצוגת הבימוי כאן היא ברגעים מסוימים פנומנלית. גם בגלל שדניס וילנב לא מביים כאן סרט אקשן בידורי ללא ערך מוסף. להיפך. ב"סיקאריו" מבקש וילנב לבדוק את השאלה: כשנפגשים באויב חסר רחמים, אויב שפועל בשיטות של דעא"ש, האם מותר להילחם בו בכלים חסרי מוסר, או שמא עלינו לשמור על צלם אנוש בכל מחיר, גם כשנפגשים בנורא מכל, בדברים שלא ניתן לדמיין בכלל?

את הסיפור שבמרכז הסיפור מכפיף וילנב כל הזמן לשאלה הזו, והדיון בה היה יכול להיות מרתק אם הדמות שמובילה אותו היתה בעלת איזשהו משקל, או הבנה על העולם שבו היא פועלת. במקום זה כל הזמן הגברים מקטינים אותה, גורמים לה להבין שהיא כפופה אליהם כל הזמן, ושתשב בשקט ותעשה רק מה שהם אומרים לה.

סרט מתסכל, ה"סיקאריו" הזה. סרט שהוא בעת ובעונה אחת תצוגת בימוי מעולה, וגם מנגנון דרמטי צולע ובעייתי רעיונית.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “סיקאריו: הביקורת

  1. נהניתי מהסרט. הוא מותח לכל אורכו ( 120 דקות) ויחד עם זאת נכון שהדמויות נשארות קצת חלולות. נראה שלא היה ברור כל כך מי הגיבור כפי שאתה מציין. שם הסרט מצביע על בניסיו דל טורו כגיבור אולם מההתחלה אנחנו עם אמילי בלנט. יש באמת איזשהו בלבול בעניין. שובניסטי? לא הרגשתי את זה כל כך. יש מבנה סיפורי של A stranger is coming to town והיא החדשה בשכונה ודרכה אנחנו לומדים את העולם החדש שנגלה לה שכן יש בו זחיחות, הסתרת אמת, חצאי אמיתות וחוקים אחרים וזה גם היופי של הסרט – כניסה לטריטוריה חדשה. לגבי השותף האפרו אמריקאי התפקיד שלו הוא לא להיות המשרת שלה אלא להעביר הרגשה שאולי הוא חלק מהקרטל ויש לכך רמזים רבים בסרט וכך, גם בסצנות שבהן היא במקום מבטחים יש הרגשה של חשש וחוסר ביטחון. חוץ מזה דל טורו גם אם אין לו מספיק נפח דרמטי בסרט הוא שחקן עם כוח בלתי רגיל.

  2. פרוש למטקות מה אתה מבין בסרטים עשה טובה לעצמך ומצא לך מקצוע אחר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s