אוסקר שפה זרה 2016: מקבץ שביעי

ביום שלישי פרסמתי כאן את הקובץ השישי. בארבעת הימים שעברו מאז עוד 9 מדינות פרסמו את הבחירות שלהן לאוסקר, וביחד עם 61 הסרטים שנסקרו כאן במקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי) יש לנו כבר 70 סרטים במירוץ. אז הנה סקירה של הסרטים שנוספו לרשימה בימים האחרונים (כתמיד, הלינקים בשמות הסרטים מובילים לטריילר הרלוונטי):

דנמרק – מלחמה (Krigen). בימוי: טוביאס לינדהולם

סרטו הקודם של לינדהולם נקרא בפשטות "חטיפה". לסרט החדש שלו קוראים בפשטות "מלחמה". וזה לא סתם. לסרטו הקודם ניגשתי עם הרבה תקוות, מכיוון שהוא זכה בהרבה פרסים, כולל בפרס הסרט הטוב של האקדמיה הדנית, אבל הוא התגלה כסרט יבש וחסר קצב. פשוט מדי. במקום להגביר את פעימות הלב, העדיף לינדהולם להתרכז במשא ומתן סביב שולחנות משרדיים ("קפטן פיליפס" עם טום הנקס, יצא במקביל. הסרט של פול גרינגראס היה כל כך הרבה יותר טוב). והנה מגיע "מלחמה". ואפילו יש בו את אותם שחקנים ששיחקו ב"חטיפה". אם יזדמן לי לראות את הסרט הזה, אני אגש אליו במשנה זהירות.

הודו – בית משפט (Court). בימוי: צ'איטניה טמהאנה

הסרט הזה כבר הוקרן בפסטיבל ירושלים, אבל דילגתי עליו. מצד אחד, הוא מאוד רלוונטי לישראל, שבה מנסים כל הזמן להטיל מגבלות על חופש הביטוי. מצד שני, נדמה לי שיש כאן סרט יבש מדי, שלא באמת מצליח לסחוף.

הנחת היסוד דווקא מרתקת: גופת גבר נמצאת. זמר נעצר באמצע מופע בטענה שהוא ביצע שיר שמילותיו היו עלולות לגרום לאותו גבר להתאבד. והמשפט הוא הסרט. מהו גבול חופש הביטוי? שאלה מעניינת, וסיפור משפט אבסורדי (לא כל כך אבסורדי, אנחנו יודעים כאן בישראל כבר כמה זמן), והסרט הזה אמנם אוסף פרסים בכל העולם (כולל בפסטיבלים החשובים, כמו למשל בונציה), אני רק לא בטוח שהסרט הזה טוב כמו שהוא חשוב.

קירגיסטן – נוודים (Heavenly Nomadic). בימוי: מירלאן אבדיקאליקוב

הסרט יוקרן בפסטיבל חיפה, אבל נראה לי שאני אדלג עליו. מבטיחים לי סרט פיוטי, אבל איכשהו נראה לי שזה שם קוד למשעמם. סיפור על משפחה כפרית חקלאית: סבא, סבתא, אמא, וילדה קטנה. האבא מת מזמן, והבן הגדול לומד בעיר, ומגיע לבקר בחופשות. קשר רומנטי חדש של האם עם גבר חדש אולי יגרום לרצון למעבר לעיר, אבל הסוסים, והאדמה…

בנגלדש – הסיפור של ג'אלאל (Jalal's Story). בימוי: אבו שאהד אמון

ג'אלאל (1) הוא בחור צעיר הנמצא תחת חסותו של פוליטיקאי מושחת. בעל הממון חוטף בחורה ו'משתמש' בה לצרכיו. היא נכנסת להריון, ומתה תוך כדי לידה. ג'אלאל מקבל פקודה לזרוק את התינוק לנהר כדי לא להשאיר עקבות שיובילו אליו. התינוק שורד איכשהו, ובחורה צעירה מוצאת אותו, מוציאה אותו מהנהר ומגדלת אותו. היא קוראת לו ג'אלאל. ג'אלאל (2) מקבל הרבה אהבה, אבל הסביבה לוחצת על הבחורה הצעירה להיפטר מהתינוק מפחד שיביא מזל רע. וכך קורה. ג'אלאל (3) הוא ילד צעיר שנמצא תחת חסותו של בעל אדמות עשיר, וגם כאן ג'אלאל הוא השעיר לעזאזל. הפעם מסיבות כלכליות. כל הסיפורים, כמובן, קשורים. הטריילר מצביע על סרט הסטרי למדי, ואני לא בטוח שיש לו את התחכום הדרוש לשילוב של 3 סיפורים.

פולין – 11 דקות (Minutes 11). בימוי: יז'י סקולימובסקי

הסרט הזה הוקרן בפסטיבלים חשובים ונראה לי מסקרן למדי. הוא אורך 81 דקות, אבל הוא סוקר 11 דקות בחייהן של כמה וכמה דמויות, שכמובן יפגשו ביניהן בסוף. שחקנית שעושה אודישן לסרט הוליוודי, הבמאי, והבעל הקנאי; מוכר של נקניקיות בדוכן ברחוב; שליח על אופנוע שמבצע פעלולים בנסיון להתחמק מבעל קנאי (אחר); ובחור צעיר המתכנן לפרוץ לחנות.

11 דקות מקבילות בחיי כל אחת מהדמויות והפגישה שבסוף. הטריילר סוחף, גם אם אני לא מבין פולנית. אולי גם הסרט.

מונטנגרו – אתה נושא אותי (You Carry Me) – בימוי: איבונה ג'וקה

גם כאן סרט עם שלושה סיפורים שונים, אלא שהפעם נדמה לי שהאינטנסיביות הרגשית ואפילו האכזריות הניבטת בחלק מהסצינות בטריילר היא שתחזיק את הסרט הזה בחיים. שלושת הסיפורים נוגעים בקשר בין אבא לבת: בת צעירה אחת חולמת להיות מנג'רית כדורגל כשתהיה גדולה, אבל בבית היא נעזבת רוב הזמן לבד, כי אבא שלה חי בצד הלא נכון של החוק, והוא בורח מהמשטרה רוב הזמן; האשה שבמרכז הסיפור השני כבר לא ילדה, אבל אבא שלה מתייחס אליה כאל ביתו הקטנה, מכיוון שהוא צולל יותר ויותר אל תוך אלצהיימר; וגיבורת הסיפור השלישי היא אשה בהריון, שאביה נעדר מחייה, אבל חזרתו אולי תפתור את הבעיות שלה. הטריילר דווקא נראה מעניין, והעובדה שהבמאית היא אשה שמספרת סיפורים נשיים מוסיפה עניין.

אורוגוואי – לילה בלי ירח (Una Noche sin Luna) – בימוי: גרמן טחיירה

גם אורוגוואי שולחת סרט שהולך בשיטת הסיפורים המרובים, ואני לא בטוח בכלל שיש קשר בין הסיפורים האלו, ואולם, מה שנראה לי שמייחד את הסרט האורוגוואי הזה הוא הצניעות שלו, הגישה השקטה והרגישה שלו. שלושה סיפורים על דמויות אבודות, מחפשות אהבה בלילה בלי ירח: נהג מונית גרוש מבקר את האקסית שלו לארוחת ערב, בנסיון לזכות בכמה רגעי קסם עם ביתו הקטנה; זמר יוצר שכלוא בבית סוהר משוחרר ללילה אחד כדי להופיע במרכז קהילתי קטן (ראו את סוף הטריילר כדי להבין מה זה הומור רגיש ויבש); וקוסם שנמצא בדרך להופעה נתקע עם המכונית, ובחורה אלמנה שנקרית בדרכו מנסה לעזור לו לעבור את הלילה. אמנם אמנות קשירת הסיפורים מחייבת איזושהי מיומנות קולנועית שמיתרגמת בד"כ לזיקוקי די נור סגנוניים, וזה בדיוק ההיפך מהגישה הצנועה והשקטה שהסרט הזה מציג, אבל אם הכל יעשה מבלי לפרוץ את הגבולות, יש כאן סיכוי לסרט יפה ומרגש.

מלזיה – גברים שהצילו את העולם (Lelaki Harapan Dunia) – בימוי: ליו סנג טאט

מלזיה שולחת לאוסקר קומדיה שכבר ראיתי מישהו שהאשים אותה בגזענות ובשנאת זרים. אני לא בטוח שזה המצב, אבל מבט על הטריילר מראה סרט טפשי במקרה הטוב, ואכן אולי גם בעייתי ביחס לזרים במקרה הפחות טוב. בתחילת הטריילר נראית תמונה די מדהימה של המון הנושא על גבו בית. זהו הבית שגיבור הסרט מבקש לתת לביתו כמתנת נישואין, אז הוא מארגן עזרה מכל תושבי הכפר שלו כדי להעביר בית נטוש מהג'ונגל אל הכפר. אבל, מסתבר, שאל הבית התגנב מהגר אפריקאי לא חוקי. אחד מבני הכפר רואה משהו מוזר בבית שהיה אמור להיות ריק, והוא חושד שמדובר ברוח רפאים. וכאן מתחילה חוכא ואיטלולה, כאשר בני הכפר מסרבים להמשיך לסחוב את הבית, וגיבור הסרט עדיין רוצה לתת מתנה לביתו.

קנדה – פליקס ומאירה (Félix and Meira) – בימוי: מקסים ז'ירו

קנדה הפכה בעשור האחרון לסוג של מעצמת קולנוע עולמי, עם כוכבים כמו קסאוייה דולאן (הבלתי נסבל) או ז'אן מארק ואלה (במאי אדיר בעיניי), ודניס וילנב ("אסירים", "סיקאריו". במאי נהדר שלא תמיד מגיע למיצוי יכולותיו). בין 2010 ל-2012 קנדה היתה מועמדת לאוסקר 3 פעמים ("מכשפת מלחמה", "מסייה לאזאר", "האשה ששרה"), ואם נלך קצת יותר אחורה, דניס ארקאן זכה באוסקר ("שיחות נפש", 2003). לא מן הנמנע שגם הפעם היא תגיע רחוק. קנדה שולחת השנה את "פליקס ומאירה". אני מאוד אוהב את "באבא ג'ון" הישראלי, אבל אני מפקפק מאוד בסיכוייו להגיע למועמדות באוסקר. עם זאת, אני לא פוסל שבכל זאת תהיה נקודה ישראלית שם, וזו דווקא קנדית. הדס ירון (זוכת פרס המשחק בפסטיבל ונציה על "למלא את החלל") משחזרת בסרט הקנדי את תפקידה כאשה חרדית. הפעם מדובר בסיפור התאהבות פשוט מחוץ לנישואין, רק שהאשה המתאהבת היא חרדית, מה שהופך את הסיפור לפטאלי יותר. הסרט הוקרן כבר בישראל, ואני בכשרון פספסתי אותו (נדמה לי שבפסטיבל חיפה הקודם סימנתי אותו, אבל נאלצתי לוותר עליו בגלל ענייני אי התאמה בלו"ז). דווקא הייתי רוצה לראות אותו. נראה כמו סיפור עדין ומרגש. בינתיים הנה הטריילר היפה:

———-

70 סרטים יש לנו כבר ברשימה. ועדיין יש מדינות שלא הודיעו על בחירתן. למשל ספרד ("נערה בוערת"?) או איטליה (החדש של מרקו בלוקיו? או "אמא שלי" של נני מורטי?). אז כן, יהיו עוד סרטים. יהיו עוד מקבצים. דונט וורי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s