פסטיבל חיפה 2015: התעוררות

נסיון מעניין הסרט הזה, "התעוררות". נסיון לבדוק איזושהי פסיכוזה של גבר במשבר. נסיון מעניין, אבל בסופו של דבר, נסיון תמוה וגם כושל. אבל לפחות נסיון…

אז יש תאונת דרכים. כבר בסצינה הראשונה יש תאונת דרכים. כלומר, לא ממש רואים אותה, כי כנראה לא היה ממש תקציב לצלם אותה כמו שצריך, וגם הבמאי לא ממש העמיד אותה בצורה ברורה מספיק, אבל נגיד שאני מחליק את זה. בתאונה נפגע ילד. מת. הגבר שנהג, גיבור סיפורנו, חוזר לבת הזוג שלו. במקום לצרוח בבהלה (כי, סביר להניח, תאונות לא קורות כל יום), היא מקבלת את זה בשקט. קוברים אותו. לא מדברים הרבה. ורק אח"כ היא זורקת אותו מהבית. לא ממש מבין איך אדם יכול לקבל בשקט שכזה מוות של ילד (שאח"כ, רק הרבה אח"כ, מתברר שהוא לא סתם ילד), אבל נגיד שהחלקתי גם את זה.

awakeningאז הגבר הולך. לאן? לא מבין לאן. כי אני לא יודע מי הגבר הזה. כלום אני לא יודע עליו. הוא כנראה חקלאי (רואים אותו עם כמה עופות בהתחלה). אני אפילו לא יודע איך קוראים לו (רק בסצינה שמגיעה כחמש דקות לפני הסוף, מישהו פתאום אומר לו: "משה, קום". רק אז, ממש בסוף, אני יודע שקוראים לו משה). ואם מישהו זורק אותי מהבית, המחשבה הראשונה שלי היא ללכת חזרה הביתה. להורים. אולי אחים/ אחיות. אבל אני לא יודע כלום על הגבר הזה. מי הוא. מאיפה הוא בא. כלום. אז הוא הולך להתבודד ביער. הוא הולך להיות טום הנקס ב Cast away (וקייס נאשף, שיהיה בריא, מחזיק את כל הסרט הזה על הכתפיים שלו. רק הכריזמה שלו מחזיקה את הסרט הזה בחיים. בלעדיו הייתי נרדם). אבל למה, לעזאזל? האם הוא רוצה להעניש את עצמו? לעשות חשבון נפש? הרי זה לא הוא שהלך ליער לבד, מרצונו. זאת בת הזוג שלו שגירשה אותו.

ואחרי כעשרים דקות של התבודדות ביער, שיעור השרדות (ושיעור במשחק. קייס נאשף לבד ביער, בלי קונטרה שתפעיל אותו. והסרט, איכשהו, חי בכל זאת. ואפילו שלא נאמרת מילה, כשהוא כבר פוצח בסוג של מונולוג, זאת כבר עדות לדעת שנטרפת. שחקן נהדר, הקייס נאשף הזה, למרות שאין לו כאן עם מה לעבוד), אחרי זה הוא כמעט מת. ואז, משום מקום, מגיעה כלבה. אבל מאיפה הגיעה פתאום הכלבה הזו? הרי זה דאוס-אקס-מכינה. אין כאן שום הגיון.

ועוד כהנה וכהנה טענות עד השמיים יש לי לתסריט של הסרט הזה. מצד אחד אני מבין שדווקא בגלל שאין ספיציפיקציה להרבה דברים, יש לי יותר סיבות להיכנס אל תוך התודעה של הגבר הזה. אבל כשכל כך הרבה דברים שלא מסתדרים עם ההגיון הפשוט שלי מצטברים, אז זה נראה לי יותר כמו פרטנציה אמנותית שלא חודרת אלי, לקהל באולם, ופחות כמו נסיון כן להיכנס אל תוך תודעה של גבר במשבר (ולראיה: מתישהו הגבר הזה חוזר לציויליזציה, ועדיין, כמות הדיאלוגים בסרט הזה מספיקה לכ-10 דקות בסרט רגיל. והסרט הזה נמשך 77 דקות).

גם אילנית בן יעקב משתדלת כאן, אבל התסריט מכשיל אותה. ובכלל, היא רק תומכת בקייס נאשף. מהווה לו קונטרה (ברגעים שהוא לא לבד ביער). ועוד כמה תפקידים אורחים לא מצילים את הסרט הזה מסוג של תמהוניות לא ברורה. חבל. יש כאן נסיון מעניין לבדוק פסיכוזה גברית. זה לא הולך.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פסטיבל חיפה 2015: התעוררות

  1. מסכים עם הניתוח.
    הסרט מלא חורים עלילתיים, אשר ככל שהעלילה מתקדמת הם רק מתרחבים והולכים.
    במוקד עומדת השאלה – למה לעזאזל?

    למה לעזאזל שמישהו שילדו נהרג, בטעות, יעדיף לקבור אותו בחשאי ולא ללכת למשטרה?
    למה לעזאזל שאחרי התאונה הילד יעוף אחורה ולא קדימה?
    למה לעזאזל שמישהו יחשוב שאפשר ככה להעלים ילד מעל פני האדמה?
    למה לעזאזל שהבחור יתחיל לחפש אוכל בפחים ולא יסע לעיר, יוציא כסף מהכספומט ויקנה משהו בסופר?
    למה לעזאזל שנחש יקרע תרנגולת לגזרים?
    ועוד ועוד ועוד.
    הגענו עם ציפיות גבוהות לסרט, והיה ממש מוזר לראות כאלה בעיות בסיפור.
    חלש ולא משכנע.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s